|
|
עמוד:
שעה וחצי לשעתיים . חיל האוויר השקיע מאמץ רב בהכנת תשתית מתאימה של טכנאי קרקע שיצמצמו את הסבב הזה ככל הניתן . באפריל , 1967 חודשיים בלבד לפני המלחמה , ביקרו נספחים צבאיים בבסיס רמת דוד . הם חזו ב 20 - מטוסי הווטור של טייסת 110 חוזרים ממשימת אימונים ובתוך שבע וחצי דקות בלבד המריאו שוב למשימה חדשה . חלקם הביע ספקנות 17 אם ניתן יהיה להגיע להישג כזה במלחמה . בפועל עמד חיל האוויר לקראת מבצע מוקד על “ סבבי מטוס ” שנמשכו לא פעם פחות מחמש דקות . כלומר , בתוך אותה מסגרת זמן הדרושה לגיחה מבצעית אחת ניתן להוציא שתיים או שלוש גיחות . על פי תוכנית מבצע “ מוקד ” , היו אמורים להשתתף בתקיפה כמעט כל מטוסי החייל 183 18 מתוך . 197 אפילו מספר זה הושג במאמץ אדיר , שכלל רכישת 25 מטוסי אוראגן שנקנו ב 1965 - כגרוטאות מחיל האוויר הצרפתי תמורת 2 , 000 19 דולר האחד . ערב המלחמה תוגברה יכולת הלחימה של החיל באמצעות הפיכת מטוסי ה ” פוגה מגיסטר ” , שנועדו לאימוני פרחי טיס , לטייסת מטוסי תקיפה , באמצעות הרכבת מארזי רקטות ומקלעים , אפילו ללא כיסאות מפלט . הטייסת , שקיבלה במבצע את המשימה לתקוף ולהשמיד את שני 20 המכ ” מים המצריים ליד אל עריש , עמדה בה בהצלחה . 12 מטוסי מיראז’ בלבד נותרו להגן על שמי המדינה , ארבעה מתוכם פטרלו ושמונה נותרו 21 בכוננות יירוט מיידית בבסיסים שהתרוקנו . דני שפירא , טייס הניסוי המיתולוגי , ישב בכוננות יירוט והביט בקנאה במטוסי “ מוקד ” שהמריאו 22 למשימותיהם . היה זה סיכון גדול , אך מחושב . היעדים נבחרו לפי יכולותיהם של המטוסים . המיושנים שבהם , ה ” אוראגנים ” , תקפו את הבסיסים הקרובים ביותר בחצי האי סיני , ה ” מיסטרים ” וה ” סופר מיסטרים ” המשוכללים יותר תקפו את השדות הרחוקים מעט יותר באזור התעלה , והמיראז ’ ים והווטורים את המטרות המרוחקות ביותר . התוכנית שונתה ללא הרף בהתאם לשינויי 23 מיקום טייסות בבסיסי חיל האוויר המצרי . כל גיחה כזו נשלחה בתוך דקות מהנחיתה לגל שני ואחריו לגל שלישי של תקיפות . בדרך זו הותקפו כל שדות התעופה במצריים בשניים עד שלושה גלים רצופים במשך 170 דקות . הגל הראשון שיתק את המסלולים ומנע יכולת להמריא ולנחות , ובמקביל השמיד חלק ממטוסי הקרב שהיו בעמדות כוננות . הגל השני והגל השלישי פגעו בשדות מרוחקים יותר לחופי ים סוף , דוגמת ע ’ רדקה וראס בנאס , 24 שאליהם נמלטו חלק מהמטוסים שניצלו מהגל הראשון . בעזרת צמצום “ סבבי המטוס ” הופעלו בפועל במבצע “ מוקד ” קרוב ל 600 - גיחות . ביום שישי ה 2 . 6 . 1967 - נערכה ישיבת הממשלה המכרעת שבה הוחלט על יציאה למלחמה ועל הפעלת “ מבצע מוקד ” . בדרכו לישיבת הממשלה ביקר הרמטכ ” ל רבין בבסיס חיל האוויר בתל נוף וביקש לדבר עם טייסים בדרגות סגן וסרן טייסת , 119 שהיו אמורים להשתתף במבצע . הוא ערך להם תחקיר מקיף על המטרה שהם אמורים לתקוף ( שדה התעופה אינשאס ” ) מיקומה המדויק (“ פאתי קהיר מזרחית לעיר ” ) מה יש במטרה ( 42 מטוסי מיג 21 ) מיקומם (“ בעמדות המראה , ברחבות החניה הפרוסות על פני החלק המבצעי של הבסיס וליד המוסכים ” ) מיקום יחידות הנ ” מ ועוד ועוד . התשובות שקיבל רבין והביטחון שהפגינו הטייסים הביאו אותו ללחוץ למפקדם רן פקר את היד , לאחל לו בהצלחה ולהמריא במטוס קל לישיבת הממשלה עם תקווה ואמון עמוק ביכולת להצליח . כך בדיוק התפתחו הדברים 72 שעות לאחר מכן . המבצע הצליח במלואו , למרות שבפועל נחשף מיד כשיצא לדרך . על אף הסודיות , ההטעיה , דממת האלחוט והטיסה בגובה נמוך , מיד עם המראת המטוסים זיהה מערך הבקרה של חיל האוויר הירדני את ההתקפה באמצעות המכ ” ם שבפסגת הר עג ’ לון . הירדנים מיהרו להזהיר את בעלי בריתם החדשים על מטוסים רבים העושים את דרכם אל סיני אזור התעלה , והדלתא של הנילוס . הם מיהרו להעביר את מילת הקוד “ ענב ” (“عيناب”) למפקדתו של הגנרל מונעם ריאד , קצין הקישור המצרי ברבת עמון . ריאד העביר את ההתרעה למפקדת שר ההגנה בדראן בקהיר . הצופן שבין הצבאות הוחלף יום קודם לכן , ולכן איש לא יכול היה לפענח את ההודעה הבהולה ששוגרה מרבת עמון . כשפוענחה הידיעה – כבר לא היה קיים חיל 26 האוויר המצרי . התוכניות המצריות : הנמר , הברדלס והשחר שלא עלה בעוד שבישראל תכננו את “ מוקד ” , תוכנן מבצע זהה גם בצד השני . בחיל האוויר המצרי הוכנו שתי תוכניות למתקפה אווירית על מדינת ישראל וחיסול חיל האוויר הישראלי בבסיסיו . תוכנית אחת כונתה “ אסד” (“ אריה ” ) והשנייה “ פהד ” (“ ברדלס ” ) . זו האחרונה כללה שבע תוכניות מבצעיות שהוציא מטה חיל האוויר המצרי מיד עם תחילת המתיחות , בתאריכים 27 - 18 במאי . 1967 תוכניות אלה מוספרו מ 1 - עד . 7 השנייה נועדה להשמיד את חיל האוויר הישראלי בבסיסיו באמצעות שלוש חטיבות אוויריות , החמישית שבהן נועדה להשמיד את נמל אילת , מאגרי הדלק שבו , שדה התעופה ומרכז המכ ” ם באמצעות חטיבה אווירית . 61 כעדות לרמתן המבצעית האמיתית של תוכניות אלה ולמודיעין שעליו התבססו תוכל 27 לשמש העובדה שבאילת אין ולא היה מעולם “ מרכז מכ ” ם ” . המרשל עאמר , סגנו של נאצר שעמד בראש הצבא המצרי , חיבר את שתי תוכניות ההתקפה לתוכנית שלישית בשם “ אל פג ’ ר ” (الفجر” השחר ” ) . עאמר הורה למפקדי הדיביזיות ולמפקדת חיל האוויר לכבוש סדרה ארוכה של 28 יעדים בישראל ולחסל שדות תעופה , מתקני מכ ” ם , את הכור בדימונה ומתקני התפלת מים . גנראל צלאח מוחסיין , מפקד ארמיית השדה , כינס ב 25 . 5 . 1967 - את מפקדי שבע הדיביזיות שלו והודיע חגיגית כי בעוד 48 שעות תיפתח המתקפה על ישראל . בסופו של דבר נדחה מבצע “ שחר ” והשמדת חיל האוויר המצרי כדי לגלות כמה זמן יידרש למצרים לתקן מסלול שהופצץ , נערכו ניסויים בדרום הארץ שבהם הופצצו מסלולים וצוותי חיילים נשלחו מיידית לתקן אותם תוך תזמון התיקון . בעקבות המידע שנאסף הוחלט כי עדיף להטיל פצצות קטנות יחסית : שתי פצצות של 100 ק " ג בלבד , במקום פצצה בודדת של חצי טון
|
|