|
|
עמוד:133
יחידי האדם באופן זהה אך עם איכויות סובייקטיביות לאפיוני ספירותיו , תנועותיו . האתיקה כנוהג או כחוק של היחיד לעצמו ולסביבתו , מתעצבת באופן סובייקטיבי קונקרטי על - ידי היחיד ועל - ידי קהילתו . החוקיות הטבעית של מרחב התופעות , סינכרון אפיוני הספירות , אפיוני התנועה היא - היא השער , נקודת המגע שעמה ודרכה יחיד האנוש רוחש את הבריאה , יצירה ועשייה כאחד כאן עכשיו . זוהי נקודת המגע האפשרית בין החוק האלוהי הנצחי של ההתגלות לחוקיות הטבעית של חכמה ותבונה הפועלות בהוויית האנוש החי בהווה הנמשך והמשתנה . החוק האלוהי איננו נישא מעל הטבע , זהו חוק אנושי הנישא לכאורה " מעל הטבע " , נשען על פרשנות הטקסטים הדתיים , כל אחד על פי דתו ופרשנותו האנושית בהתאם למקומו ומצבו . אמונתו בטקסט כקדוש ובלתי ניתן לשינוי שזורה בתפיסת מציאותו . בנקודת המגע האפשרית , במציאות אפשרית שאיננה הכרחית , ניתן לפרש את טקסט ההתגלות האלוהית " ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא " . 156 " כי עירם " ממלבוש אור האצילות , " כי עירום אני " מאנכי , אנכי האני - עצמי , ה " ייחוד ואיחוד בריבוי " , היחיד בנצחיותו ! את קולך שמעתי בגן ולא את אנכי , עירם חווה את הפירוד , את הקיצוץ בנטיעות , באותן מראות צובאות של אין - סוף תופעות סופיות , אחד האדם בגן חירות החיים , בגן הטבע הטובע כחוק האלוהי , ה - Lex aeterna הוא - הוא ה - , Lex naturalis אחד הם . 157 אלו חוקי הטבע הטובע עכשיו במרחב האימננטי של יחסים פועלים , מרחב של אין - סוף תופעות סופיות , מרחב של יחסים המאפשרים בחירה בפעולה קונקרטית , חירות בחירה בפעולה אפשרית , בריאתה , יצירתה 156 בראשית ג , י . 157 ד ' סורוצקין מתאר בספרו : " כמו אצל ר ' יהודה אריה מודינה כך גם אצל שמחה לוצאטו אנו מוצאים צורת תפקוד אידאולוגית מובהקת של העקרון הטבעי ... ' תורת האלוהים , שנתן משה לעמו , היא השתדלה ודאגה לטובת כל המין האנושי שלנו , וכשם שלא ברא אלוהים בעולמו אלא טבע אחד בלבד '" ( שם , עמ ' . ( 273
|
|