|
|
עמוד:14
תכונות ( כוחות ) אלוהיות המסבירות את הקשר האמוני מיסטי - לוגי , בין האלוהים ( אחד בלבדי ) להתרחשות ריבויי ממשות התופעות . תוארי מושגי הספירות הקבליות מקבלים את תוקפם , את אשרורם ואת אמתותם ( בעיני המאמין ) מלשון הטקסט התנ " כי . לתפיסתם של המיסטיקנים החכמים , הספירות הקבליות הן " דברי אלוהים חיים " , וככאלה הם מגדירים את הספירות בשמות תוארי האל , שהם אפיוני האל בהאנשתו לתפיסתם האנושית את המציאות . הספירות הן : כתר , חכמה , בינה , חסד , גבורה , נצח , הוד , תפארת , יסוד , מלכות . התנאים תפסו את הספירות כפועלות בעולם הייררכי , כאשר היקום כולו נועד לשרת ולהסביר את התרחשות התכלית הנתונה האלוהית באדם ובקהילה . לזה נוספו למן המאה הראשונה לפני הספירה , השפעות עקב חיכוכים ומאבקים במשך הדורות עם קהילות גנוסטיות סמוכות באגן הים התיכון . במאות הראשונות מתפרסמים כתבים תאוסופיים יהודיים , המרחיבים את פרטי המרכבה האלוהית הבוראת מציאות נמשכת ומשתנה . בהמשך , למושגי הספירות מתווספים צירופים של אותיות , כוכבים ומזלות שזורים בעולמות הייררכיים ( אבי " ע - אצילות , בריאה , יצירה , עשייה ) בין העצם , האל האחד והבלבדי ועולם ממשות ריבוי התופעות , עולם העשייה , ה " נמוך " והמעורפל , העטוף מסכים וקליפות המסתירות את האור הגנוז הישיר של האלוהות . כל זאת יחד עם שיוך וצירוף כוחות תאולוגיים לצירופי אותיות עבריות , מספרים , פלנטות , כוכבים ומזלות , כיוונים ומועדים , סמלים ( נסירה , אגוז ) , פרצופים ומלאכים , בשילוב השפעתם של חכמים מוסלמים ונוצרים העוסקים גם הם בלוגיקת החיבור בין התאולוגי לאונטולוגי , בוללים בתאוסופיית הבריאה . המשותף לכולם הוא תפיסה תאיסטית , הייררכית - דואלית אימננטית סיבתית , כאשר תפיסת אלוהות תאולוגית מעורבת ושזורה בפועל בפעילות אנושית אונטולוגית . לא ארחיב כאן בהיסטוריוגרפיה של התפתחות הקבלה , אך פריצה תודעתית בקהילות היהודים החלה לאחר כתיבת ספר הזהר במאה
|
|