|
|
עמוד:12
התפיסה הקבלית את הממשות עד כה שוזרת את התאולוגיה עם האונטולוגיה כהתרחשות אלוהית סיבתית במהלך השתנות התופעות . לפיכך , היא עגונה בתפיסה דואלית וסיבתית המייצרת הייררכייה בטבע בין שבר לתיקון , בין נחות לנשגב , בין קדושה לחטא , בין אור לחושך , בין טהור לטמא , בין שכר לעונש , בין שולט לנשלט , בין עבד למלך , בין האדם לאלוהים ולטבע . התפיסה הזאת שוררת וקיימת בתרבות האנושות כולה , בסמלים , במיתוסים או בצירופים שונים המגדירים ומסבירים את פשר התופעות במרחב מהיבט תפיסתי תאולוגי , דואלי , הייררכי , סיבתי ותכליתי . תפיסה זו מונעת ומתחוללת על - ידי חכמי הקהילה ומוריה בדיאלקטיקה התואמת את תפיסת המציאות הסביבתית והחברתית הרוחשת לאותה העת ולאותו מקום . בפועל , האדם בכללותו , על פני הפלנטה כולה , עדיין תופס את המציאות באופן הייררכי - דואלי סיבתי , בעודו חי חרד , מבולבל ונתון בסבל לסוגיו . היחיד נאבק ללא הרף על קיומו הממשי תוך אחיזה בשבבי תקווה ואמונה במיתוסים , בסמלים ובמושגים תאולוגיים בעלי תוכן ומבנה האמורים להסביר לו את התרחשות התופעות תוך הבטחת ישועה , נחמה וגאולה אישית וחברתית . לתפיסתי , כל תופעה מתרחשת בהווה נמשך ומשתנה , וממשותה מאוששת על - ידי יחסיה עם תופעות דומות ואחרות בסביבתה . התודעה הנוכחית - עדכנית שלנו היא התופסת את השינוי במציאות כנע על ציר זמן מעבר להווה ולעתיד . התודעה הזאת רואה את התופעה כנעה מסיבה אל תוצאה בשרשרת הסיבות , המבדילה בין נפש לגוף , בין אדם לאלוהים . זוהי תפיסת מציאות הייררכית , מעמדית , לא רק בין בני אדם אלא בתפיסת תכלית הטבע במהותו . זאת התפיסה הרוחשת בכל קהילות האנושות , מחד גיסא , עדיין אוחזת בתפיסה הקדומה של תודעה הרואה שלמות הרמונית בעולם אלוהי , ומאידך גיסא מקדשת את מעמד היחיד , את הונו ואת פרטיותו . מאחר שתפיסת המציאות היא כזאת , היחיד והחברה גם מארגנים את חייהם בהסכמה באופן הייררכי סדור . היחיד רוצה בסדר ידוע מאחר שבמקום הקונקרטי המוכר , הוא רגיל ומסוגל
|
|