|
|
עמוד:117
נסדקת , נשברת חולה מבקשת מזור . פעמים מרכבתי פגועה , מותשת , מושכותי מבולבלות מבוהלות בפועל חיי , לאן ואיך ? איני אלא מרכבת משא , בשר - דם ועצמות נשחקות מתכלות . נשמה : התבונני וראי , בראשית היה ריבוי , מעשה מרכבה . יש הוא ייחוד ואיחוד בריבוי ואין ריבוי ללא ייחוד ואיחוד , הוויה רוחשת ייחוד ואיחוד בריבוי , בריאת ריבוי ליצירת ייחוד ממשי מתחדש מתגלגל רוחש בעת . אנכי הפשוטה , האחת הכוללת , מתחוללת נבראת , נוצרת ומתהווה בהוויה רוחשת ריבוי אין - סופי , במשמעויות ופעילויות משתנות , באין - סוף אפשרויות ייחודיות . הנה אנכי מופיעה , מן הייחוד ואיחוד בריבוי , חוליה אחת , יחידה ומיוחדה , בעת ההווה בנצח , רואה אנכי הנולדת , מתפתחת , משתנה והווה במרכבת חיים , על ריבוי אהבותיי , חרדותיי , על חבל חיי בין תקווה לייאוש , בין שגבי נפלאותיי לכפות רגליי הטובלות במים חיים . נפשגוף : כולנו כאחד , כטיפת גשם מענן , כאבקן הפרח בשדה - דבש , כאוד מוטל באש מכלה . הרי אנכי כאן אמת אחת , שלמות אחת , חיה אחת , נפשגוף בכרכרת חיים , המחברת חכמה ובינה בכתר כוחה לאחד היה הווה ויהיה , לאחת יחידה חיה עכשיו , אנכי מרכבת חיים לנשמתך . נשמה : זו מקבלת מרכבתה ושמחה בחלקה בהוויה הרוחשת יפי הבריאה , וזו אטומה להוויה הרוחשת , מכורה לסוסי מרכבת הפחד , לטירוף וליגון , לניצול ולדיכוי , לאפלת הדרך . מרכבתנו עדינה , רגישה , מפתיעה בטמיעתה בטבע , חיה במי פלאים , צוברת ומנפה זיכרונות , שוזרת אנכי זרי קוצים ושושנים , תות אדום דם אצבע ידך הנוטפת . נפשגוף : לכי לך אל שדרת המרכבות , האחד שבנו חולף על פני סתיו , חורף , אביב , ושוב קיץ , שוב חווה , שוב נשימה אחת ועוד אחת יחדיו , שוב נשימה .
|
|