|
עמוד:4
הספר מוקדש לזכרם של שלושה אנשים : לדודה רבא שלי סוזן ט׳ סמית , שכיהנה במשך שנים כספרנית הראשית של הספרייה הציבורית של ברקלי ודאגה לכך שספרי הילדים הטובים ביותר יגיעו לידיי . לאבא שלי אנתוני ג׳ואיט , שאהב כל כך מילים , שלא היה מסוגל לבדוק אחת מהן במילון מבלי שדעתו תוסח מכל האחרות . לאמא שלי דוריס אנדרסון , שהייתה לי עורכת קשוחה ואוהבת מאז גיל עשר , ושלימדה אותי כמעט את כל מה שאני יודעת על כתיבה .
|
|