הקדמה

עמוד:13

בנאיביות . התנגדותו להרצל היתה מפוכחת לחלוטין , ואף על פי כן די היה בפגישה אחת כדי לחולל בו תמורה שתהפוך אותו לא למתבונן ספקן — אלא לחסיד ולפעיל נלהב . מה עשה הרצל שאפשר את התמורה הזאת ? מה היה סודו של הרצל ? — כיצד הצליח אדם יחיד זה לחולל לבדו תהליך היסטורי שהביא למהפכה עמוקה בתנאי הקיום של העם היהודי ? יש גאונים רבים . לא מעט אנשים זוכים להטביע את חותמם על האנושות . גאונותם של אישים דוגמת גלילאו , איינשטיין , דה – וינצ ' י או בטהובן טמונה בכישרון ; שהוא בבחינת מתת אל תוצאה מנתונים גנטיים או מהשפעה סביבתית . גאונים אלה אינם נזקקים להרבה כדי לבטא את כישרונם או להעניק את יצירתם לעולם . נוצה , דיו , נייר וראש טוב מספיקים בדרך כלל . מעטים יותר הם האנשים ששינו את פני ההיסטוריה והשפיעו על תהליכים פוליטיים וחברתיים , על אורח המחשבה ועל חיי היומיום של בני אדם . אישים במספר קטן עוד יותר זוכים לעצב מחדש את התקופה ההיסטורית שאחרי מותם . גאונים אלה זקוקים לכישורים מסוג אחר : הם נדרשים לחזון וליכולת לממשו , לכושר ארגון מעולה ולכריזמה שתסייע בידם לקדם שינוי . תיאודור הרצל , בנימין זאב על פי שמו היהודי , הצליח בפחות מתשע שנים לשנות את פני ההיסטוריה היהודית . הוא עשה זאת נגד כל הסיכויים . רוב העולם היהודי התנגד לרעיונותיו . בימינו נראה הרעיון הציוני מובן מאליו , ואולם לו היינו שואלים בסוף המאה הי " ט את היהודים למה הם שואפים , סביר שמרביתם לא היו מנסחים את חלומם כ "מדינה עצמאית בארץ ישראל " . ההתנגדות למדינה עצמאית איחדה כמעט את כל היהודים . היהודים שהצטרפו למהפכה הסוציאליסטית סברו שלאומיות היא רעיון אנטי – מהפכני מזיק . גם היהדות הרפורמית והיהדות החרדית התנגדו לחזונו של הרצל . אפילו תנועת " חובבי ציון " , שהחלה להתגבש לקראת סוף המאה הי " ט , לא העזה להכריז על מטרות לאומיות . אכן , " חובבי ציון " היו חובבים ולא בהכרח ציונים . יחס של חיבה לדבר מה אינו אומר שפירושו להיות חלק ממנו . " לא ציוני יכול להיות חובב ציון , אבל ציוני חובב ציון לא ייתכן " . תנועת " חיבת ציון " , כמו יתר העוסקים במצב היהודים , היתה נבוכה וחסרת אונים מול המציאות הקשה של יהדות אירופה . בלשון שבימינו היתה נחשבת לבלתי תקינה – פוליטית כונתה הבעיה " שאלת היהודים " . במזרח אירופה סבלו היהודים מרעב ומרדיפות . במערב אירופה עמדו בצל סכנת התבוללות והמרת דת . אף אחד לא העז או רצה לדבר על מדינה יהודית עצמאית . מרבית היהודים ראו את עצמם שייכים לקהילותיהם ונאמנים למדינות שבהן חיו — ולא הגדירו את עצמם כלאום הזכאי להגדרה עצמית . אפילו בתקופת 1 נחום סוקולוב , בתוך : לייב יפה , ספר הקונגרס : למלאת 50 שנה לקונגרס הציוני הראשון , הוצאת הסוכנות היהודית , ירושלים , 1950 עמ ' 177 - 176 ( להלן : ספר קונגרס גדול ) .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא