|
|
עמוד:8
להישיר מבט אל הלא ידוע לו : אל ההזדמנות שאליה התקרב ושעוררה בו את החרדה . הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית התפתחה מהפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית שהחלה בהגותם של סרן קירקגור ופרידריך ניטשה בסוף המאה התשע עשרה , ונמשכה אל תוך המאה העשרים עם מרטין היידגר וז ' אן פול סארטר . הבשורה המרכזית של פילוסופיה זו היא : הקיום קודם למהות . האדם תחילה קיים ורק אחר כך הוא מגדיר את מהותו , ולא להפך ( יש עולם עם מהות קבועה והאדם נולד לתוכו ) . יוצא מכאן שאין אמת ומציאות כשלעצמן אלא הן תמיד כפופות לנקודת מבטו של האדם . האדם יכול להכיר במצבו ולתפוס את העולם כמקום של אפשרויות ולא של עצמים . הוא יכול להכיר בעמדה הפנימית שמביאה אותו לנהוג כפי שהוא נוהג , והוא יכול להיות ער לכך שבידו לשנות עמדה זו . הוא יכול לראות את העולם כמקום שאין בו שום דבר קבוע וכל דבר עשוי להיות מקורי וחדש . הוא יכול להכיר בכך שאין מסתור , שאין מקום מוגן ושהיציבות אינה מובטחת . האדם יכול להכיר בריבוי האפשרויות ולקבל אחריות על כל בחירה שלו תוך ויתור על כל האפשרויות האחרות . הוא יכול להכיר בבדידותו הקיומית הנובעת מהמשמעות הייחודית שהוא מייחס לעולם . הוא יכול להכיר בארעיות חייו , במוות הצפוי אשר יאיר את חייו באור זמני ואבסורדי . האדם שמכיר בכל אלה כונה בפי האקזיסטנציאליסטים " אדם אותנטי " , אך בספר זה אמנע משימוש בשם זה בשל ריבוי המשמעויות שצבר במשך השנים . הכרה בכל אלה היא ההזדמנות הקיומית הגדולה שעומדת בפני האדם , אך היא גם מעוררת חרדה גדולה . האדם יכול לפסוע מבעד לווילון החרדה ולממש את ההזדמנות , והוא יכול ללכת בדרכים אחרות ולהתקיים באופנים אחרים . הוא יכול להתאחד ולהשתלב עם קבוצות המחזיקות באמונות ברורות לגבי הקיום ומשמעותו . הוא יכול להמיר את הבחירה האישית באמונות חיצוניות , להתמסר למימוש אידיאלים , להאמין שהחשיבה הרציונלית והמדע יראו לו
|
|