|
|
עמוד:14
על פניו . כשזכה להתייחסות מסביבתו , לא היה שמח ממנו . היה לו מזג חם , והוא ביטא שמחה בחיוך , במחוות גוף המופנות כלפי האחר ובקולות שמחה . אופיים הנינוח של שני הבנים השרה אווירה נעימה בתהליך גידולם , ונראה היה שהחיים מחייכים אלינו . כאשר מלאו לבני הצעיר שלושה עשר חודשים הבחנתי שכשאני קוראת בשמו הוא נענה לי באופן חלקי בלבד . חשבתי שייתכן שהוא לוקה בשמיעתו משום שבשנה הראשונה לחייו הוא סבל מדלקות אוזניים חוזרות ונשנות . שיתפתי את בן זוגי בתופעה . הוא ניגש לבני , קרא בשמו ונענה מיד בתגובה . הוא הורה לו לבצע פעולות המותאמות לגילו , ובהן " הרם ידיים על הראש " ו " מחא כפיים " , ובני ביצע אותן בהצלחה . " את דואגת מדי " , ניסה בן זוגי להרגיעני . אולם במגוון זמנים ומצבים המשיך בני להיענות לשמו באופן חלקי בלבד , וחששות כבדים החלו לכרסם בלבי . פניתי לרופא אף אוזן גרון . הוא בדק את הילד בדיקה יסודית , אך לא זיהה ממצאים המורים על בעיה באוזניים . מגיל שנה ושלושה חודשים ועד גיל שנה וחצי חלה נסיגה הדרגתית במצבו של בני עד למצב של נתק מוחלט . הוא לא יצר קשר עין , איבד אבני דרך התפתחותיות ואיבד את השימוש בשפה . המילים המכוונות שהגה , ובהן " אבא " ו " קח " , הוחלפו בהברות חסרות תכלית , והתנהגותו אופיינה בחוסר שקט ובהיפר - אקטיביות שהתבטאה בתזזיתיות , בריצות הלוך ושוב ובהסתובבות סביב עצמו . כל אלו הקשו עליי למקד את הקשר אתו . נראה שהוא איבד עניין בסביבתו הקרובה ולא הגיב לפניות מצד בני המשפחה . יותר מכול זכורה לי חוויית הניתוק - חוויה יום - יומית של חיץ וניכור . חוויה זו בלטה על רקע הכמיהה שלי לקשר עמו . פנינו שוב לרופא הילדים . הרופא הפנה אותנו לנירולוג , וזה הפנה אותנו בדחיפות לבדיקת שמיעה . בתום הבדיקה הופנינו לבדיקת עצב השמיעה , בדיקה הכרוכה בהליך של ניתוח . הממצאים הראו שהשמיעה תקינה . מבוהלים ביקשנו לאתר ממה סובל בננו , ולשם כך פנינו בו בזמן לשלושה מרכזים להתפתחות הילד . בתום בדיקה מקיפה אובחן בננו כלוקה באוטיזם ( . ( P . D . D - Pervasive Developmental Disorders " מה סיכוייו להחלים מלקות זו ? " שאלנו . ברגישות המתבקשת נענינו שהסיכויים אפסיים . זו הייתה אחת התקופות הקשות בחיי . היא לוותה בתחושות של אובדן , של איום על שלמות המשפחה ושל חשש מעתיד מעורפל ועמום . תקופה של שתיקות , של התכנסות פנימית , של עיבוד הבשורה ושל עצב . הניסיון שלא להקשות על הסביבה הקרובה בשאלות קשות הגביר את תחושת הבדידות
|
|