|
|
עמוד:
ניתן לקבוע על דרך ההנגדה כי במשטר רודני קיימת אתיקה ברורה בכל הנוגע ליחסי מערכת המודיעין עם המערכת הפוליטית . מנגד , בדמוקרטיה הפלורליסטית כללי המשחק מעורפלים . בהנחה שתהליך הפקת הערכת המודיעין הוא יצירתי , מההיבט הפילוסופי של תורת המידות עדיף להתייחס אליו במונחים של " ראוי " ו " לא ראוי " , על פני השימוש בהגדרות של " טוב " או " רע " , המיוחסות לסגולות או מידות ( . ( Virtues עם זאת , בעינה עומדת השאלה : האם מה שראוי לעשותו הוא ה " טוב " , או שמא ה " טוב " הוא הראוי . הגישה התכליתית בתורת המידות טוענת כי ערכו של המעשה תלוי בתוצאותיו – בתרומתו להגשמה או לקידום תכלית מסוימת שהיא ה " טוב " העליון . אם תכלית המעשה היא טובת הכלל , הרי שזו אינה קבועה ולכן קנה המידה האתי לשיפוטה משתנה במצבים שונים ובזמנים שונים . האתיקה עוסקת בנורמות של הרצוי . כיצד ינהג אפוא מעריך המודיעין הנתון בקונפליקט בין המצוי לרצוי ? מה יעשה אם מצפונו או מצפנו הפוליטי מורים על כיוון השונה מהרצון או מהתכלית הפוליטיים של צרכני המודיעין ? להלכה , הנורמה המקובלת לא מותירה למעריך את הפריבילגיה להביע את דעתו המפורשת בסוגיה פוליטית הנוגעת לתחום אחריותו . המעריך מוגבל להצגת תמונת מצב והערכתה , שפרשנותם תעשה בידי הקברניטים לפי שיקול דעתם . היתרון היחסי של הידע שבידי המעריך מאפשר להציג את הערכתו באופן שישקף את דעתו הפוליטית ; כך זו עלולה להיות מנוצלת לתכלית פוליטית . האם תהליך שכזה הולם נורמה אתית אם לא ? במשטר טוטליטרי , שבו האליטה הפוליטית של צרכני המודיעין היא מונוליתית , נורמה זו רווחת , ולפיכך אתית . מנגד , הדמוקרטיה הפלורליסטית מאפשרת מעצם טבעה מניפולציה של מקבלי ההחלטות על ידי מוקדי כוח שונים , ובהם גם גורמי הערכת המודיעין . כלומר , בנסיבות מסוימות עלולים קהילת המודיעין וגורמי הערכת המודיעין בפרט לתפקד בעל כורחם כגורם בעל השפעה פוליטית . כתוצאה מכך ובמקביל עלולה להתפתח " פוליטיזציה " של הערכת המודיעין , שאינה רצויה מבחינה מקצועית ואתית . לקהילת המודיעין יש יתרון יחסי בהכרת העובדות לעומת מערכות אחרות ואף מול הקברניטים , אך האם הוא לא מתעוות במצבים לאומיים אקוטיים והופך דומה יותר למערכות המשרתות משטרים שאינם דמוקרטיים כלל וכלל ? והקברניטים - האם הם מסוגלים לעמוד בפני פיתוי הערכת המודיעין המחזקת את השקפותיהם ? קהילת המודיעין כמוקד השפעה חלק ממוסדותיה החברתיים והפוליטיים של החברה הישראלית התגבשו לפי מידת זיקתם ומרכזיותם לנושאים הקיומיים של מדינת ישראל . הממסד הביטחוני על מרכיביו התפתח במרוצת השנים לאליטה המשמשת כמאגר פוטנציאלי למנהיגות הישראלית העתידית . מקרבהעלית הביטחונית , קהילתהמודיעיןבולטתבתודעתהציבור הישראלי כתת - קבוצה ייחודית ; בעתות רגיעה היא נתפסת כמאגר תבונה וידע , ולא יהיה זה מוגזם לקבוע שגם כאורקל המופקד על ניבוי העתיד . ואילו בעתות מלחמה היא הופכת לטרף קל לכלות בו זעם . ההשתייכות לקהילת המודיעין נתפסת בישראל כמכובדת , אפופת מסתורין ופטריוטיות . זאת , לפי שעה , בשונה ממעמד קהילות מודיעין בדמוקרטיות אחרות במערב . במדינות אלה יוקרת הממסד הביטחוני כולו , ובפרט זו של קהילת המודיעין , מצויה לעתים בשפל . ההימנות על שורותיה אינו מקנה בהכרח יוקרה חברתית , והמשרתים בה מסווים לעתים את עיסוקם לאו דווקא מטעמים מקצועיים , אלא מתחושות נחיתות וחשש מסטיגמה כי התנהלותם המקצועית סותרת את ערכי הדמוקרטיה . ההתחככות של קהילת המודיעין בדרג מקבלי ההחלטות טומנת בחובה פוטנציאל מתמיד לחציית הגבול המטושטש לעתים בין שני פניה . הראשון , היותה קבוצת עלית מקצועית , התורמת תשומות לתהליך קבלת ההחלטות ; והשני , אפשרות הפיכתה לקבוצת עלית , המשפיעה על מהותן של ההחלטות מתוך עמדת יתרון יחסי הנובעת מהכרת המידע . הסיכון לחציית הגבול בין השיפוט המקצועי לבין זה הערכי גובר בשעה שעל סדר יומו של הקברניט מצויה סוגיה בעלת חשיבות לאומית , והוא נדרש להערכות מודיעין תכופות מהרגיל . או אז עלול מעריך המודיעין " להתפתות" לשעת רצון שנקרתה לפניו ולגלוש מן הדיסציפלינה המקצועית לעבר הפוליטיקה . בשעה שמעריך המודיעין מתבקש להציג הערכה מקצועית בסוגיה פוליטית אקטואלית , סביר כי מבחינה אתית אין הוא מתבקש לחוות דעתו הפוליטית . המעריך משול לשופט שהאתיקה המשפטית מחייבת " להתעלות על עצמו" ולרסן את דעותיו האישיות בבואו לפסוק . ברם , בעוד כללי האתיקה המקצועית של מערכת המשפט מוצקים וברורים , אין הכללים ברורים בכל הנוגע ליחסי קהילת המודיעין עם הקברניטים הפוליטיים . ככל שההתחככות בין דרג הקברניטים המדיניים לבין קהילת המודיעין גדולה יותר , ואין כל חיץ המקטין את החיכוך ביניהם , שתי המערכות יוצאות נפסדות . סימביוזה שלילית זו שוחקת את יכולת עמידתה של קהילת המודיעין לאורך זמן כקבוצת עילית בעלת ייחוד דיסציפלינארי . היא אף משלה את הקברניטים כי הם מקבלים את מיטב ההערכה המקצועית , בעוד שלמעשה הערכה זו " נתפרת " – לעתים בלא מודע – למידות האידיאולוגיה ולסדר היום הפוליטי שלהם . שאלת האחריות המוסרית וגבולותיה של חירות המחשבה התודעההקולקטיביתשלחוקרי המודיעיןנשענתעלנורמות . חלקןייחודיות לדיסציפלינה של מחקר המודיעין , וחלקן אופייניות גם לקבוצות מקצועיות אחרות בחברה המערבית . ייעודה של הערכת המודיעין מחייב את העוסקים בה לרמה גבוהה של אינטליגנציה וכשרים אינטלקטואליים . יכולת חשיבה אינטגרטיבית ומסנתזת היא הנכס העיקרי של המעריך המודיעיני , ובכך אין הוא שונה מאינטלקטואלים ובעלי התמחויות שחשיבתם אומנותם . עם זאת , ישנו הבדל מהותי בין חוקרי המודיעין לאינטלקטואלים אחרים הנוגע לצורך הגדרת האתיקה הדיסציפלינרית של מחקר המודיעין - שיוכו של מעריך המודיעין למערכת הביטחון של המדינה . עובדה זו גוזרת את הגדרת החשיבה המודיעינית כתכליתית ואת מחקר המודיעין כמחקר שימושי , הנועד לצרכים ביטחוניים לקיום המדינה . לפיכך אין דומה המזרחן החוקר במסגרת אקדמית או מכון מחקר לעמיתו החוקר באותו התחום במסגרת קהילת המודיעין . יש הבדלים של ממש במידע , בנשוא המחקר וביעדי התוצרת המחקרית . חוקר המודיעין נתון דרך קבע בתוך שני מעגלים של אחריות מוסרית ; האחד , הפנימי . זהו תחום האחריות הסובייקטיבית שבו נמצא החוקר בדיאלוג מתמיד עם מצפונו . מידת האינטנסיביות של דיאלוג זה היא פונקציה של
|
|