|
|
עמוד:
משמעותי על מדינת הלאום . “ המדינה האסלאמית ” ( דאע ” ש ) הוא הגוף הבולט הדורש ביטול הגבולות המדינתיים . מסוריה ומעיראק , שבהן נמשכת הלחימה הפנימית , שידרו נציגי דאע ” ש כי קו הגבול הישן בין המדינות אינו קיים עוד . אולם ככל שארגון זה קטן והופך חסר משמעות שלטונית , קו הגבול הישן בין המדינות חוזר ומופיע ביתר עוצמה . היכן הקריאה לפירוק המסגרות המדינתיות ? נשאלת השאלה , מדוע נוכח הפלת משטרים בעולם הערבי ועלייה בכוחם של זרמים דתיים חוצי גבולות , המתבססים על מבנים אתניים ושבטיים , אין קריאה נלווית לביטול קווי הגבול הקולוניאליים ולפירוק המסגרות המדינתיות ? התשובות לכך רבות : א . קווי הגבול בין המדינות השונות , אמנם נקבעו באופן שרירותי , אך יצרו במהלך השנים סדר ושיטה שאפשרו התנהלות שלטונית סדורה . ב . לנוחות המדינתית יש יכולת שרידות גדולה יותר מבחינת השליטים , לעומת גיבוש קווי גבול חדשים , שיושגו תוך הסכמות פנימיות וחיצוניות . ג . במדינות שבהן לא חלו תהפוכות , בדגש על מדינות המפרץ , יש אינטרס מובה ק לשימור ההסדרים הקיימים . הגבולות וקווי ההפרדה הטריט › ו ריאליים משדרים יציבות פוליטית והמשכיות של הסדר הישן , על כל יתרונותיו למעמד השליט . ד . לחלק ממדינות המזרח התיכון יש גבולות משותפים עם מדינות שאינן חלק מהמזרח התיכון הערבי , כמו מדינות המגרב מול מדינות הסהרה . יש להן עניין שלא לפתוח את סוגיית הגבולות וליצור מאבק עם גורמים לא ערביים על קווי הגבול החדשים . זה בולט במיוחד ביחסי מצרים - אתיופיה , על רקע המאבק על זרימת מי הנילוס . ה . המערכת הבין - לאומית ממשיכה לפעול מול המשטרים המסורתיים תוך שימור המסגרות המסורתיות הקיימות . זאת בלי להסכים לקביעה שלפיה ערעור על קו הגבול הישן מוביל ליצירת דפוס חדש ומחליש את הלגיטימיות של המדינות ומשטריהן . גם במקום שבו קו הגבול שנקבע בהסכמי סייקס - פיקו נפגע בצורה הדרמטית ביותר - בין עיראק וסוריה - העולם נוהג כאילו הקו שריר וקיים . כך בעיראק העולם מתנהל מול משטר מוסכם שנועד לשקם את המדינה כישות אחת , חרף הפיצול האתני והדתי ולמרות איומי איראן , החותר לחבור גיאוגרפית ופוליטית לרוב השיעי . המיעוט הכורדי , שנפגע מכך , הקים מבלי להצהיר על כך קנטון כורדי עצמאי בעל גבולות מוגדרים , אך לא פעל להכרה בקו הגבול שלו מול עיראק ולערעור על גבולות סייקס - פיקו . המיעוט השני , הסוני , איבד את היכולת לערער על המצב בשל החולשה שבה הוא שרוי . מעבר לכך , עושה רושם כי הגורמים החיצוניים הקשורים לניסיונות פתרון המשבר בעיראק ובטורקיה מתייחסים לגבולות סייקס - פיקו כאל מסגרת שהמשך קיומה ימנע הידרדרות לקונפליקטים רחבים יותר - בין העולם הערבי לבין עצמו ; בינו לבין המערב ; ובין עיראק , טורקיה וכורדיסטן העיראקית . בסוריה המצב בשטח הוא הנפיץ והמורכב ביותר . גבולות סייקס - פיקו נשמרים על ידי כל הגורמים המעורבים , פנימיים וחיצוניים כאחד , גם אם בפועל משמעותם שולית : בשל הקרבות הנמשכים נוצרו בתוך המדינה קווי תיחום והפרדה מקומיים , המשקפים מערכות אינטרסים מקומיות , להן משמעות גדולה יותר כעת . גם סוגי הפתרונות המוצעים למשבר הסורי , כמו קנטונים או חלוקה פנימית אחרת , נסמכים בסופו של תהליך על היצמדות לגבולות הקיימים . עוד יודגש כי חרף הקרבה הרבה בין משטר אסד לחיזבאללה ושליטתה של האחרונה בפועל בלבנון , שני הצדדים אינם דנים בשינוי בקווי הגבול המוכרים בין סוריה ללבנון . גבולות סייקס - פיקו כבסיס לגיבוש זהות הפתרונות שצוינו עד כה לשמירת גבולות סייקס - פיקו נובעים מהפוליטיקה המעשית , מהטקטיקה ומהאינטרסים של השחקנים הפועלים בכל אחת מהמדינות . יש לבחון הנחה נוספת , שלפיה גבולות סייקס - פיקו והתגבשות המדינות בתוכם לאורך עשרות שנים נתנו חיים לתהליכים שמתקרבים לגיבוש מדינת לאום ולצמיחת זהות לאומית מדינתית - סורית , מרוקאית , כוויתית ואחרות . בבואנו לבחון עניין זה , לא ניתן לראות בכל מדינות ערב מקשה אחת . שורשי זהותה של מצרים , למשל , הם בני אלפי שנים , ובעתות משבר יכלו אזרחיה להישען על עברם המשותף הפרעוני הקודם לאסלאם , או לתפקודה של המדינה המצרית כחלק מהאימפריה הממלוכית ואחר כך העות ’ מאנית . חרף כל אלה , נשמרו במצרים מאפיינים של זהות לאומית מצרית מוסלמית ייחודית . מנגד , למדינות המפרץ אין זיכרון של היסטוריה משותפת ודפוסי הזדהות מקומיים , שכן אוכלוסייתן מורכבת משבטים בדואים נודדים . אלה ברובן התגבשו למסגרת מדינתית רק במחצית השנייה של המאה ה , 20 - תוך התאמת המנהגים השבטיים למסגרת מדינית - מודרנית . עם זאת , גם בהן ניתן להבחין כיום בהתגבשות זהות ייחודית ובניצול היכולות הכלכליות של כל אחת מהמדינות כדי להטיב עם אזרחיה , ולא עם כלל תושביה . במדינות ערביות אחרות כמו מרוקו , תוניסיה ואלג ’ יריה , שתהליך לידתן שונה מאלה שתוארו קודם , נבנו בעשורים האחרונים דפוסי משטר , מיסוי , הגנה וכלים של נאמנות למשטר ולמדינה . זאת תוך גיבוש סגנון חיים משל עצמן ויצירת מרכיבי זהויות פוליטיות , דתיות וכלכליות , כל אחת לעצמה , כסוג של מדינת לאום מוסלמית ייחודית . מאפיינים ייחודיים מאפייני הטריטוריה המשותפת , הדת , היחסים הבין - לאומיים וההתמודדות עם יריבים מבית תרמו לגיבוש זהויות ייחודיות בכל אחת ממדינות המזרח התיכון . קווי הגבול הישרים כסרגל , שהתוו שני נציגי המעצמות דאז , יצרו את המסגרת שבה פעלו גורמים פנימיים ושחקנים חיצוניים גם יחד . הסתגלות העולם והקהילה הבין - לאומית לייחודיות הפוליטית והכלכלית של כל אחת מהמדינות תרמה אף היא להידוק מאפייני הזהות הלאומית המקומית . קשה לומר כבר עתה אם ניצני הזהות הלאומית של מדינות ערב מחליפים באופן מובהק זרמי על וזרמים דתיים ואתניים כמו עלאויים , כורדים , סונים ושיעיים , והאם הם יוכלו לעמוד מול משברים חברתיים , כלכליים ופוליטיים באזור . אולם , אין ספק שלמאפייני הזהות הלאומית בגבולות הקיימים בכל אחת מהן יש השלכות על פתרונות עתידיים ועל התהליכים המקומיים והאזוריים . בחזית העיראקית העולם מתנהל מול משטר מוסכם שנועד לשקם את המדינה כישות אחת , חרף הפיצול האתני והדתי ולמרות איומי איראן , החותר לחבור גיאוגרפית ופוליטית לרוב השיעי . המיעוט הכורדי , שנפגע מכך , הקים בלי להצהיר על כך קנטון כורדי עצמאי בעל גבולות מוגדרים , אך לא פעל להכרה בקו הגבול שלו מול עיראק
|
|