|
|
עמוד:11
את המערכת ) . מצאתי שעיקרון זה קובע בשיטות משקל ותרבויות אחדות , ובלי ידיעת המשוררים עצמם הן את מבנה המשקל השכיח ( או ׳הטבעי׳ ) ביותר והן את מיקום הצזורה ( caesura ) בשורה . זו רק מגמה סטטיסטית . אין פירושו של דבר שסדר הפוך אינו אפשרי , אלא שהסדר ההפוך נתפס כטבעי פחות , כ׳מסומנן׳ יותר . כך , למשל , מצאתי שבפנטמטר הימבי הסילבו טוני , בשירה האנגלית , העברית וההונגרית יש נטייה סטטיסטית מופלגת לקבוע את הצזורה אחרי ההברה הרביעית לעתים קרובות יותר מקביעתה אחרי השישית . מגמה זהה מצאתי בשורה הדקסילבית הצרפתית בשירי ויון ( Villon ) ובודלייר ( . ( Baudelaire רומאן יאקובסון ( Jakobson , 1960 ) מצביע על צזורת חובה אחרי ההברה הרביעית בשורה הדקסילבית באפוס העממי הסרבי . בכל המקרים הללו המקטע הארוך יותר בא בסוף . המוסיקולוגים קופר ומאיר ( Cooper and Meyer , 1960 ) הצביעו על תופעה ריתמית דומה בין פראזות מוסיקליות מקבילות . מן הראוי לבדוק בשירה האיטלקית , מה שכיחותם היחסית של חרוזים פנימיים אחרי ההברה הרביעית והשישית בשורה הדקסילבית . איום של ממש על קונצפציה זו בא מחוקר של הפרוזודיה היוונית , סטיבן וילט ( , ( Willett אשר בביקורתו על ספרי ( Tsur , Poetic Rhythm – Structure and Performance , Berne , 1998 ) טען ( , ( Journal of Pragmatics , 2001 שהשירה היוונית מפריכה את קיומה של המגבלה שאני טוען לה . כיוון שאיני יודע יוונית , לא יכולתי להגן על עמדתי . אבל כעבור פחות משנתיים חזר בו וילט מביקורתו זו ( קומוניקציה אישית ) . את התמורה בגישתו ניתן לקרוא במאמר שראה אור באותו כתב עת ( . ( Willett , 2005 מסתבר שהוא התבסס בביקורתו על חלוקה ליחידות שנקבעה בראשית המאה התשע עשרה בידי אוגוסט בוקה ( (; Boeckh במאה העשרים היא הוצגה באופן אוטוריטטיבי בידי מאס ( , ( Maas תוך כדי ביטול עבודותיה של קבוצת מלומדים באלכסנדריה לקראת סוף המאה השלישית לפני הספירה . בשנים האחרונות מחקריהם של חוקרים מרכזיים בתחום , בלי קשר לעבודתי שלי , הביאו את וילט לידי הערכה מחודשת , שמוטב לחזור אל החלוקה שנקבעה בידי מלומדי אלכסנדריה . חלוקה זו תומכת , לדבריו , באופן חד משמעי את הנחותיי הקוגניטיביות , וּ וילט עצמו היה לאחד הטוענים Tsur ׳ s reliance on short - term memory ] ... [ is a fatal problem for his 2 thesis . Paul Maas ( 1962 : 65 ) has observed an upper bound of eight metra 3 – 6 syllables each ) to a period in Pindar . Stinton ( 1977 ) confirms Maas ) and states that tragedy is similar . Greek choral poetry has periods well over twice the limit . The third strophic period of Pindar ׳ s Pythian 4 , for example , has 22 syllables without caesura ( Willett , 2001 : 336 ) .
|
|