|
|
עמוד:13
תקופה אדון בפתרונות השונים שהוצעו לחידת הקשר שבין החטא המיני לבין הגאולה המשיחית , ובכלים הפואטיים שמבטאים קשר חידתי זה . בפרקים הראשון והשני אציג את המיתוס המקראי ואדון בגרעין הנרטיבי המבחין בין סיפורה הפרטי של כל דמות ומאפייניה הייחודיים , לבין דגם - העל שמשותף לכל גיבורות השושלת . נראה שהמקרא מבקש להדגיש את הרצף הנשי , שבו הסיפור האישי של כל גיבורה הופך לסיפור שושלתי רחב . רצף זה חושף תהליך התפתחותי שעוברות הגיבורות מדור לדור , את העידון שחל בחטאיהן , ואת התרחבות חופש בחירתן במרוצת הדורות . הללו מחדדים את המתחים שבין החוק לבין הסיפור המקראי , ומאירים את היחסים שבין האל , האב , האם והבן בשושלת המשיחית . בפרקים השלישי והרביעי אעסוק בספרות חז " ל , ואבחן את שכלולה של סצנת הדפוס הנשית והמשיחית במדרש מאוחר מילקוט המכירי , העוסק בהולדת דוד ורומז גם לסיפורים קדומים תוך כדי קריאתם קריאה חתרנית . החשיבה של חז " ל שונה במהותה מהמיתוס המקראי , והיא משקפת אתיקה ייחודית שגוזרים חז " ל ממעשי גיבורות בית דוד , אותה אכנה " אתיקה של גאולה " . איחודן של דמויות אלו בדרשות מקשרות ידונו לצד דרשות פרטיות העוסקות בכל אחת מהגיבורות שעומדות במרכז עיוננו : בנות לוט שיולדות את מואב ועמון המכונים " זרע שבא ממקום אחר " , תמר שמפתה באופן אקטיבי את יהודה ב " פתח עינים " , ורות אשר מגלה את מרגלות בועז על פי דגם שלמדה מקודמותיה . תפיסות משיחיות אלו וגישות נוספות שצמחו בספרות חז " ל ילוו אותנו גם במהלך הדיון באמהות המשיח בספר הזוהר . הפרקים החמישי , השישי והשביעי , יעסקו בדמות השכינה ובזיקותיה לאמהות המשיח בספרות הקבלה . דמויותיהן של בנות לוט , תמר ורות , מצטיירות בזוהר כחלק מתהליך הגאולה הקוסמי , וחטאיהן המיניים מייצגים מפגש עם כוחות הרע שהכרחי להתמודד עמו לשם הבאת גאולה . מעשי אמהות המשיח בתוך המערכת האלוהית , והפריון שמיוחס להן משקף את היכולת האנושית להשפיע על האלוהות ו " ליילד " את גאולתה . סיפורים אלו זוכים לא רק להצדקה , אלא נוסקים מעבר לשאלות מוסריות ושיפוטיות , תוך כדי הבניית זיקה דינמית ביחסי השמים והארץ . כך , למשל , הזוהר מתאר גלגל נשמות אדיר ממדים המכונה " טיקלא " , שאותו מניעות לראשונה במעשה העריות בנות לוט , ואשר ממשיך לנוע מכוח הזנות והפיתוי של תמר ורות , חטאים שנדרשים כתיקון לעולם המתים והחיים . בדרשה אחרת העוסקת בכיסוי הפנים של תמר ב " פתח עיניים " , מתמקד הזוהר בסוד המיניות הנשית וקושר אותה לדינים וכוחות ההרס והארוס של השכינה , שיש לעדנם ולמתנם . ואילו דרשות הזוהר על רות נעות בין תיאורה כשכינה המתגוללת בעפר
|
|