|
|
עמוד:13
או המוסר , את האישי לאוניברסאלי . זו הסיבה , שאין הוא מביא להגיון הצדק השופט , שהוא - הוא ההופך את " המקום שבו אנו צודקים " ל " קשה ורמוס " , כמאמר יהודה עמיחי בשירו . כיצד מדברים את הגיון האהבה של ' החוק האישי ' הדיאלוגי ? התובנה הדיאלוגית של רוזנשטוק , שלפיה כל אמירה מוכללת , המשעבדת את האישי לאוניברסאלי , אינה יכולה להיות אמירה דיאלוגית , יוצרת , לכאורה , קושי עמוק , לא רק בהוראת אותו ' חוק אישי ' , אלא אפילו באמירתו . כיצד ניתן לומר משהו בשפת ' חוק אישי ' , מבלי להפכו , מניה וביה , ל ' חוק כללי ' - לחוק ה " גוף שלישי " המנוכר של " דיבור על " העיוני , או לחוק " הקשה והרמוס " של אתיקת " הראוי " המוסרית ?! קושי זה משתקף אפילו במושג ה ... אנטי - מושגי של ' החוק האישי ' עצמו , שהרי , לוגית , אם אותו חוק אינו חוק כללי אלא חוק אישי , אין הוא חוק . אם , לעומת זאת , אותו ' חוק אישי ' הוא חוק , כיצד יוכל להיות אישי ודיאלוגי ?! המשמעות העמוקה העולה מהתובנה שלעיל היא , שההיגיון המונח בבסיס ביטוי ' החוק האישי ' הדיאלוגי הוא היגיון השונה בתכלית מזה של ביטוי ' החוק הכללי ' - זהו היגיון המאפשר קיום יחד של האוניברסאלי ( ' החוק ' ) והייחודי ( ' האישי ' ) , מבלי שיסתרו זה את זה . אבל , כדי לא " ליפול " שוב ב " פח " של אותו ' חוק כללי ' , הן זה העיוני והן זה המוסרי , מה שהכרחי לביטוי אותו ' החוק האישי ' הוא , שאין הייחודי בו יכול להיות כפוף עוד לכללי . הוא חייב לבטא את ' הכללי ' דווקא באופן חד - פעמי , או , במונחי תורת הספרות , הוא חייב לבטאו בהיגיון קונקרטי - אוניברסאלי . היגיון קונקרטי - אוניברסאלי כזה הוא , בדיוק , הגיון האמנויות המימטיות - האמנויות המעצבות - מייצגות - כפי שהן נתפסות אצל אריסטו , בספרו האלמותי " הפואטיקה " . מבחינת אריסטו , רק הבנה קונקרטית של עלילת חייו הייחודית של הגיבור הטרגי , מאפשרת תשובה על השאלה האוניברסאלית - שאלת " הכללי " במונחי אריסטו : " מה יעלה לו לאדם בעל איכות מסוימת לומר או לעשות לפי ההסתברות או ההכרח ? " ( אריסטו , - ( 50 : 1972 דהיינו , על השאלה , מה יקרה לאדם " לפי מידותיו והמסיבות שבהן הוא נתון " ( הק , : 1972 מ " ח ) . כך , חרף העובדה שעלילות טרגיות כוללות בתוכן מעשים איומים , הנראים לא רק רחוקים כרחוק מזרח ממערב מ " הנורמאלי " אלא גם כאלה הסותרים כל מוסר אוניברסאלי - רצח אב , הוצאה להורג של בת בידי אביה או אכילת אם את בנה וכדומה - אריסטו תופס את עלילות הפיוט הללו דווקא כמייצגות
|
|