|
|
עמוד:11
מבוא : על חשיבות ההבנה הנכונה של הרעיון הדמוקרטי המחויבות לרעיון הדמוקרטי היא המחויבות הערכית הבסיסית ביותר המוכרת בשיטת המשפט הישראלית . הבחנה זו אינה מתיישבת עם כך שנהוג לחשוב כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית בהגדרתה . כלומר , היא איננה מתיישבת עם התפיסה שבצד מחויבותה לדמוקרטיה , יהא תוכנה אשר יהא , המחויבות לאופייה היהודי של ישראל היא מחויבות עצמאית במובן זה שאינה תלויה או מותנית במחויבות הראשונה . אך מסקנה זו אינה נכונה מנקודת מבטה של שיטת המשפט הישראלית והחוק הנוהג . אופייה היהודי של מדינת ישראל מותנה בכך שהקהילה הפוליטית בישראל לא תרצה לחדול מלזהות את עצמה עם מחויבות זו , כולה או מקצתה . מדינת ישראל היא אפוא דמוקרטית ורק אחר כך — ובתנאי שהרוב הנדרש לא מעוניין לשנות זאת — גם יהודית . אף את שלילת אופייה הדמוקרטי של ישראל יש לעשות באורח דמוקרטי בלבד , וגם אז מתעוררת שאלה לא פשוטה שלא מתקיימת בעת ביטול אופייה היהודי — האם העם יכול להחליט באורח דמוקרטי כי הוא מוסר את כוחו לעריץ ? כפי שאטען בחיבור זה , חשוב להבין כי המובן הראוי של " באורח דמוקרטי " אינו מסתפק בקבלת החלטה של רוב , אלא טומן בחובו מחויבות עמוקה להשתתפות עממית הוגנת ומכבדת , ובמיוחד להכרה בזכויות יסוד של הפרט כחלק אינהרנטי של הרעיון הדמוקרטי . 1 ראו למשל סעיף 1 א לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , התשנ " ב - , 1992 הקובע : " חוק – יסוד זה , מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו , כדי לעגן בחוק – יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית " . 2 המגבלות המשפטיות העיקריות הקיימות היום על ביטול אופייה היהודי של המדינה ניתנות לשינוי בהצבעה של רוב חברי הכנסת הנוכחים בדיון על תיקון סעיף 7 א בחוק יסוד : הכנסת ( השולל את הזכות להיבחר למי שמעוניין בשלילת אופייה היהודי של ישראל ) וסעיפים 1 ו – 1 א בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו . כלומר , חוקי יסוד אלו אינם מחוסנים מפני תיקונם בהחלטה דמוקרטית ; אפילו רוב מכלל חברי הכנסת אינו נדרש כדי לתקנם . הנחתי היא שהרוב יכול להתגבש בשל שינוי נסיבות שלא נצפה בעת הבחירות , שכן מפלגה שבמרכז מצע הבחירות שלה עומד שינוי אופייה היהודי של ישראל עשויה להיפסל .
|
|