|
|
עמוד:13
על שני סוגי הבנה שיחה עם מנחם ברינקר יורם הרפז איפה כדאי לנו להתחיל שיחה על הבנה במדעי הטבע ובמדעי הרוח ? נתחיל אולי בסוגיית אחדות המדעים , שהעסיקה מאוד את הפילוסופים בסוף המאה ה - 19 ובתחילת המאה ה - . 20 הבעיה הייתה אם יש מתודולוגיה אחת ושיטת הסבר אחת לכל המדעים או לא . אסכולה אחת טענה שמדעי הרוח שונים ממדעי הטבע בכך שהבנה - הבנה במובן מיוחד של המילה - שייכת רק למדעי הרוח . זו הטענה הידועה של הפילוסוף הגרמני וילהלם דילתיי ( . ( Dilthey הוא הועיד את המושג " הבנה " למדעי הרוח בלבד . הוא , ובעקבותיו תלמידיו מקס ובר ( Weber ) וגיאורג זימל ( , ( Simmel הבחין בין מדעים נומותטיים , מדעי הטבע , לבין מדעים אידיוגרפיים - מדעי הרוח . מדעי הטבע , הדוגמה היא פיזיקה , מתעניינים בתופעה היחידה רק עד כמה שהיא תורמת לגילוי חוקים כלליים . מדעי הרוח , הדוגמה היא היסטוריה , מתעניינים בתופעה היחידה כשלעצמה ומבקשים להאיר אותה , למשל הרנסנס באיטליה , היהדות הרבנית , התנועה הקיבוצית וכדומה . אבל גם על תופעות היסטוריות יחידות חלים חוקים כלליים . נכון , אבל הם לא ממצים אותן . תופעות היסטוריות הן חד - פעמיות - בזמן , במקום , בצביון ; ולכן צריך להבין אותן . " להבין " זה להבין משהו חד - פעמי ? כן . דילתיי הניח שיש דבר כזה שנקרא " זרם החיים הפנימיים " - מושג שאנרי ברגסון ( Bergson ) בצרפת וויליאם ג ' יימס ( James ) בארצות הברית פיתחו בדרכם שלהם . יש זרם של חיים פנימיים המגולם באובייקטים פומביים כגון התרחשות היסטורית או יצירת אמנות . תפקיד החוקר במדעי הרוח הוא לסגת מהגילומים האובייקטיביים של תופעה אל החיים הפנימיים שהיא מבטאת . במהלך הזה יש חשיבות מיוחדת להבנה , ל - . vershtehen הבנה אינה מתמצה בחקר הסיבות .
|
|