|
עמוד:5
פתח דבר יורם הרפז הנה תעלומה פדגוגית - דיגיטלית : למחשב ( ולקשר בין מחשבים , לרשת ) יש יתרונות פדגוגיים כבירים , שאנשי חינוך חלמו עליהם במשך דורות , ובכל זאת החינוך אינו יודע להפיק מהם תועלת - המחשב מפעיל את הילד , מרתק ומאתגר אותו ; המחשב מתקדם בקצב של הילד , לעולם לא מהר מדי או לאט מדי ; המחשב זמין לילד תמיד ומוכן לשרת אותו ; 24 / 7 המחשב מנגיש לילד מידע בהיקפים עצומים ובצורות מגוונות ; המחשב אינו גוער בילד , מעליב אותו או מפעיל עליו מניפולציות ועוד . במילים אחרות , המחשב הוא מורה מעולה , כמעט מושלם ; מדוע אינו מחליף את המורה האנושי , שלעתים , אם לא תמיד , אין לו אף לא תכונה אחת מהרשימה ( החלקית ) שלעיל ? נכון , המחשב הוא אינטליגנציה נטולת תודעה , ולכן אינו יכול למלא פונקציות פדגוגיות חשובות , למשל , להציג מופת של התנהגות ראויה , להביע אמפתיה , להגיב בספונטניות ועוד , אך את ההוראה , או חלקים מרכזיים בה , הוא יכול לבצע ביעילות רבה יותר ואף בדרך חינוכית יותר ( ההוראה היא חינוך באמצעות ידע ) מאשר מורה אנושי . מדוע זה לא קורה ? מדוע בחינוך המחשב אינו game changer ולא ' זעזוע טקטוני' ולא ' שובר פרדיגמה ' , כפי שניבאו לנו עתידני חינוך ובעלי אוטופיות דיגיטליות למיניהם ? האם החינוך הבית ספרי , תוצר של המפכה התעשייתית , ישרוד גם את הגורם הזה שחולל שינוי עצום בכל התחומים ? התעלומה הפדגוגית - דיגיטלית הזו נמצאת ברקע האסופה שלפנינו . אסופה זו עוסקת באמצעים הדיגיטליים מנקודת מבטן של ההוראה והלמידה . במאמרי האסופה שואלים הכותבים כיצד אמצעים אלה יכולים לסייע להוראה על שיטותיה השונות , לגוון ולשפר את איכות הלמידה ? הם דנים בלמידה חד - סטרית , בלמידה עצמאית ובלמידה שיתופית מנקודת מבטה של הטכנולוגיה הדיגיטלית ומראים כיצד טכנולוגיה זו עשויה לאפשר אותן ולתמוך בהן . אז מדוע הטכנולוגיה המהפכנית הזו אינה לוקחת לידיה הדיגיטליות המיומנות את עיקר ההוראה ? מדוע עיקר הלמידה אינו מתבצע באמצעותה ?
|
|