|
|
עמוד:13
בסימפטומים ובמצבי רוח , הופך להיות מדובר ונחשב . המטפל על פי גישות אלה מכוון להביא לשינוי מתוך שהוא משאיל את עצמו למטופל כ " הורה טוב דיו " ( כמאמר הפסיכואנליטיקאי הבריטי הידוע , דונלד וויניקוט ) ומסייע לו לתקן ו / או לפצות על ליקויים מוקדמים ביחסי אובייקט . באופן זה חווה המטופל כי אירועי חיים אינם מגדירי עצמי הכרחיים אלא ניתנים להגמשה ולניהול על ידי העצמי . באופן דומה לאמור לעיל , ניתן לנסח את התיאוריה הקוגניטיבית - התנהגותית כמתייחסת לאקטיבציה של רגש כפתח כניסה לזיכרון ולהעלאתן בנפש של סכמות שעד כה לא היו נגישות כייצוגים הנגישים לעיבוד קוגניטיבי . הטיפול הקוגניטיבי - התנהגותי עוסק באופן פעיל בשינוי הסכמות באמצעות שיטות ישירות של חשיפה ועיבוד קוגניטיבי , הן כדי לעורר רגשות והן כדי ליצור שינוי בתפיסה של המטופל . הפעלה מכוונת של רגשות מעוררת את הסכמות המקובעות ( שבהן מידע מגובש על העצמי ועל העולם . למשל , " העולם הוא מקום ביקורתי ומסוכן " , " אני אדם שאינו ראוי לאהבה " ) . או אז , כניסה של מידע חדש , והפיכתו לייצוגים במרחב החשיבה , כאלה שאינם הולמים את המידע במבני הזיכרון , בתיווך פעילות המטופל ותרגולו , ישנו את הסכמות המקובעות . בעוד הגישות הפסיכודינמיות מדגישות עבודה טיפולית על היחסים בין המטפל למטופל , הגישות הקוגניטיביות - התנהגותיות יבצעו התערבויות אקטיביות המכוונות ישירות אל המבנים הקוגניטיבים המורכבים המקובעים . באמצעות התערבויות ישירות ניתן לראות כיצד נפרמים הקשרים שנדמו כהכרחיים – בין גירויים שנחוו כמאיימים לבין תגובות אוטומטיות , למשל . שילוב של גישות טיפוליות ושל ידע התפתחותי ונוירולוגי יוכל להרחיב את יעילות הטיפול ולהביא לרווחה משמעותית , רחבת היקף ובעלת השפעה ארוכת טווח שתסייע לילדים ולמתבגרים להתפתח בצורה אופטימלית ולהביא את יכולותיהם לידי שגשוג והגשמה .
|
|