|
|
עמוד:12
לאומית . במהלך כתיבת העבודה התברר לי שהשנים בין תש " ח לתשכ "ז הן שנים עלומות בחקר הציונות הדתית , בנוגע לנושאים רבים . מדובר , בין השאר , בתפיסת הגאולה , ביחס לארץ ישראל , בעמדות בסוגיית פתרון הסכסוך היהודי - ערבי , בשאלת היחס לכוח ובשאלות של מוסר לחימה . המחקרים המעטים שעסקו בנושאים אלה בציונות הדתית התמקדו בעיקר בימים שלאחר מלחמת ששת הימים ומעט בתקופה שמאז ראשית התנועה ועד תש " ח . החלטתי אפוא להתמקד בעבודת הדוקטור שלי ) שהיא הבסיס לספר זה ( , בשנים , 1967 - 1948 ובעיקר בעשור הראשון למדינה . הנושא שאני מתמקד בו לא נחקר כלל לגבי שנים אלה , וקיוויתי למצוא בהן תשובות לחלק משאלותיי בנוגע לציונות הדתית בימינו . רציתי לחשוף ולהבין את עמדותיה של הציונות הדתית בסוגיית הכוח בשני העשורים הראשונים למדינה ולמיטב הבנתי ושיפוטי הצלחתי למצוא חומרים רבים ומרתקים בנושא . אלה מאפשרים להציג תמונה ברורה ומפורטת של הדיון הציבורי וההגותי הזה . תמונה זו מציגה בבהירות את התהליך שעברה התנועה עד ימינו אלה ; תהליך , ולא " קפיצת דרך " . אני מראה כיצד שורשיה של התפיסה המקדשת את הכוח בימינו אלה נטועים עמוק בשיח הציבורי שהתקיים בציונות הדתית בשנות ה - 50 וה - 60 של המאה העשרים , ואף לפני כן . סוגיה מרכזית המלווה את הדיון באתוס הכוח היא סוגיית מוסר הלחימה , לאמור היחס לאויב ולאוכלוסייה האזרחית שלו בשעת קרב או בשעת עימות צבאי . שאלת מוסר הלחימה מלווה את החברה הישראלית מיום הקמת המדינה ואת התנועה הציונית מיום שהחליטה להשיג את מטרותיה גם בכוח הזרוע . על רקע זה , בציונות הדתית רווחת בעשורים האחרונים עמדה נוקשה וקיצונית בנוגע לדילמות הקשורות למוסר בעת לחימה . עמדותיו של הזרם המרכזי בציונות הדתית מתנגשות לא מעט פעמים עם ערכי המוסר האוניברסלי . רגשות הומניים כלפי האויב , חמלה ויחס רך כלפיו נתפסים כחולשה וכפוגעים ביכולתו של הצבא למגר את האויב ולתת מענה ראוי לתוקפן . אציג זאת בדוגמה אחת מני רבות . הרב ישראל רוזן הוא רב מוכר ופובליציסט ידוע בחוגי הציונות הדתית . הוא אינו נמנה עם השורה הראשונה של גדולי הדור ופוסקי ההלכה בציבור הדתי-לאומי אך מפעליו הציבוריים , כתיבתו הקולחת וטורו " נקודת מבט " , המתפרסם בקביעות בעלון שבת בשבתו של המפד " ל ) לימים מפלגת הבית היהודי ( , הופכים
|
|