|
|
עמוד:14
ד . היחס לשמאל הממלכתיות שאפיינה בעבר את הציונות הדתית " הקלאסית " באה לידי ביטוי גם ביחסה ליריביה הפוליטיים . מול קיתונות של בוז ונאצות שנשפכו על אנשי הציונות הדתית , ובייחוד על " המתנחלים " , מאז החל מפעל ההתיישבות ביש " ע ובעיקר מאז החל לשתף פעולה עם שלטון הליכוד בעקבות מהפך , 1977 התגובה הרווחת ( כמובן לא תמיד ) הייתה של איפוק ג . היחס לאמונה הדתית בקרב כמה מאנשי השמאל הדתי רווחה שנים ההרגשה שההזדהות של צעירי הציונות הדתית עם מפעל ההתיישבות ביש " ע הגיעה לרמה כזאת , שפגיעה במפעל זה עלולה להביא למשבר אמונה חריף . ישעיהו ליבוביץ , בדרכו הקיצונית , אף הרחיק לכת וטען שהדבר יגרום להתנצרות המונית . ובכן , התנצרות המונית לא קרתה בעשור האחרון , וככל שאפשר להתרשם גם לא תופעות של חילון מוגבר ( מעבר לרמות החילון הגבוהות ממילא בקרב צעירי הציונות הדתית , בעיקר בגילאי הצבא והאוניברסיטה ) , אבל נראה שחל שינוי באופי האמונה . היא נעשתה פחות ממוסדת , פחות מזוהה עם מערכת רבנית והלכתית ויותר עם חוויה דתית וחיפוש אחר רוחניות . אמנם בכל הקשור לתופעה זו דומה שתקפה במיוחד האזהרה שהושמעה קודם לכן , שקשה להעריך עד כמה התופעות הנסקרות כאן הן תולדה של ההתנתקות או פרי של תהליכים רחבים וארוכי טווח יותר ; אבל יש רגליים לסברה שלפחות משהו מן התהליך הזה נובע מחוויית האכזבה ואובדן האמון הכולל שיצרה ההתנתקות . לכך יש להוסיף כמובן את התהליכים הכלליים שקרו בהקשר זה בחברה בכלל ובציונות הדתית בתוכה : פגיעה כוללת בסמכויות ; חברה מגוונת ומופרטת הרבה יותר , ובכלל זה גם בחברה החרדית , הנחשבת ריכוזית וסמכותית עוד יותר מן הציונות הדתית .
|
|