|
|
עמוד:11
אכן נראה לי ששם הספר קולע לרובם המכריע של התחומים שעסקתי בהם - הן בענייניה של מדינת ישראל , הן בפוליטיקה הפנימית והתנועתית , והן בענייני משק וכלכלה - ואף בנושאים שבין אדם לחברו . האמירה " לשקר למען ארצי " מעולם לא א ִ פיינה את דרכי בדיפלומטיה , וגם לא ראיתי כל צורך בכך , אך הצגת דברים וניסוחים בדרכים " יצירתיות " לעתים , לא נראתה בעיניי כסותרת את גישתי העקרונית , אלא כמתבקשת מאמנות הדיפלומטיה ומאותו הכלל של קיסינג ' ר ואבן , ואף דגלתי ב " ערפול " או בדו - משמעות במידת הצורך . לדעתו של ג ' יימס קוננט , נשיא אוניברסיטת הרווארד , שעסק גם בשליחויות מדיניות ודיפלומטיות חשובות בתקופת הנשיא רוזבלט , "שום מדינאי איננו נדרש להיות גלוי - לב לחלוטין " . ביסודו של דבר אני שלם עם אמירתו של דין אצ ' יסון האמריקני , לא קטלא קניא דיפלומטי גם הוא , כי " על הדיפלומטיה לאמץ אותם כללים מוסריים ואתיים שמשרים אמון ביחסים האישיים שבין אדם לחברו " . על כך יש להוסיף שדיפלומטיה בתחום המדיני והפוליטי בדרך כלל איננה מנותקת מפרגמטיות . לא הכול אוהבים את הגישה הזאת , כאשר היא סותרת לדעתם אידיאולוגיה מקודשת וצרופה . ברם , אין כל ניגוד בין אידיאולוגיה לפרגמטיות ( להבדיל מאופורטוניזם ) , שכן הגישה הפרגמטית יש בה כדי לסלול את הדרך להשגת היעדים האידיאולוגיים , בעוד שהיצמדות - יתר לתבניות אידיאולוגיות או אידיאולוגיות - כביכול הנ הּ מרשם בטוח לאי - השגת אפילו חלק מהמטרות . לא בכדי אמרו חז " ל , " תפסת מרובה לא תפסת " . מדינאים פרגמטיים כמו בן - גוריון ודיין היו מוכנים לשנות את השיטות , אך לא את המטרות - ואף שחסידים שוטים לא יאהבו לשמוע זאת , אני יכול להעיד שברגעים של הכרעות קשות , גם בגין ושמיר נהגו בפרגמטיות ראויה לציון , וזו גם דרכו של בנימין נתניהו . אם שוב לצטט את קיסינג ' ר - " מדיניות חוץ איננה בחזקת סיפור עם התחלה ועם סוף , אלא תהליך שייעודו לנהל ולמוסס אתגרים שבכל פעם צצים מחדש " . קביעה זו חלה בצורה קולעת ומטרידה על המזרח - התיכון בכלל ועל ההקשר הישראלי ‑ ערבי בפרט , כפי שיעידו רבבות המ ִ סמכים העוסקים בתהליכים הדיפלומטיים מאז ימי קדם - המדינה ועד היום - לעתים קרובות באותם ניסוחים ובאותן מילות קוד . גם בהקשר זה , אך גם בלעדיו ,
|
|