|
|
עמוד:13
הכובש בשטח הכבוש , וקובעת בלשון ברורה למדי כי גירוש של תושבים מהשטח הכבוש אסור מכל סיבה שהיא . אמנם , בית המשפט העליון דחה עתירות המבוססות על טענה זו במשך השנים , אם משום שסירב לכפות על המדינה לקיים את הוראות אמנת ז ' נבה הרביעית , ואם בשל גישתו של שמגר , שלפיה גירוש המבוסס על שיקולי ביטחון אינו מהווה הפרה של האמנה . בית המשפט העליון זכה בשל כך לביקורת נוקבת מהקהילה המשפטית בישראל גם כאשר מדובר היה בגירושם של בודדים , ולנוכח מספרם הרב של המגורשים במקרה זה , לא היה ברור כלל כי בית המשפט יאשר את פעולת הגירוש . ההתפתחויות מכאן ואילך כאילו נלקחו היישר מדרמת בית משפט הוליוודית . בשעה חמש לפנות בוקר , 17 בדצמבר , התאספו שלושת שופטיו הבכירים של בית המשפט העליון ( נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר , יורשו המיועד אהרן ברק , והמשנה לנשיא מנחם אלון ) כדי לדון בעתירה , אך לא הצליחו להסכים ביניהם . בעוד ששמגר ואלון נטו לדחות את העתירה , ברק היה ביקורתי יותר כלפי החלטת הממשלה לנקוט בצעד הקיצוני של גירוש כלפי מספר רב כל - כך של אנשים . ההסכמה היחידה בין שלושתם היתה כי מדובר בתפוח אדמה לוהט מכדי שרק הם ידונו בו . בשל כך הוחלט להגדיל את ההרכב כך שיכלול ארבעה שופטים נוספים . רבין כעס מאוד על הדחייה , ודחק ברשם בית המשפט העליון להקדים בשעה את התכנסות השופטים , שתוכננה במקור לשעה 11 לפני הצהריים . הרמטכ " ל ברק היה פעיל עוד יותר : כשהוא מתעלם מכל המחויבויות הקודמות שעל סדר יומו , ביקש ברק באופן יוצא דופן להופיע בפני השופטים בעצמו . כשניתנה לו האפשרות לעשות כן , התייצב ברק בשעה היעודה לבוש מדי שרד , שכללו את שלל המדליות , הסיכות והתגים של החייל המעוטר ביותר בתולדות צה " ל , ובהופעה ממושכת ומשכנעת טען כי הגירוש נחוץ לביטחונה הלאומי של ישראל . בפועל , תוך כדי הדיון בבית המשפט , הפסידה ישראל את גורם ההפתעה , ומצאה עצמה בעמדת נחיתות מבחינה דיפלומטית ותדמיתית . עצורי חמאס ישבו באוטובוסים שהביאו אותם במהלך הלילה לגבול ישראל - לבנון , כשידיהם אזוקות . הם זכו להתעניינות רבה מצד התקשורת הבינלאומית , שרק גברה כאשר ממשלת לבנון הכריזה על סירובה להכניס לתחומה את המגורשים . בירושלים התקשו השופטים להגיע להכרעה , ובית המשפט העליון נחצה לשני
|
|