|
|
עמוד:9
מבוא חז " ל , קוביות לגו וארון הספרים שלנו בראשית היו הסיפורים . סיפורים שהועברו בעל פה מהורים לילדים , מזקנים לצעירים , ממנהיגים לקהל המאזינים שלהם . סיפורים על בריאת העולם , על בריאת האדם , על אבות ואימהות האומה העברית ועל תולדות בני ישראל והעמים שמסביבם . עם חלוף השנים , חלק מהסיפורים הללו קיבלו מעמד קנוני והפכו למיתוסים מכוננים ולסיפורים מקודשים בעיני החברה . בשלב כלשהו הוחלט גם להעלות אותם על הכתב , ובהמשך הם כונסו לקורפוס אחד בן כ " ד ספרים , שאנחנו קוראים לו היום התנ " ך או המקרא . חתימת המקרא לא היתה סוף פסוק ביצירת התרבות העברית . מתקופת בית שני נותרה כמות גדולה של כתבים שלא נכללו בכתבי הקודש , המכונים " ספרים חיצוניים " ( מכיוון שהם חיצוניים לתנ " ך , בעצם ) , ואחריהם נוצרו עוד ספרים רבים מסוגים שונים . את האנשים שהקדישו את מרב זמנם ללימוד ולפירוש הכתבים הקדומים , החלה החברה לכנות בשם " חכמים " . חלקם היו חכמים מקצועיים , כאלו שתורתם אומנותם – רבנים , דיינים , מורים ומחנכים . אחרים היו בעלי מלאכה , סוחרים ואיכרים , שעסקו בלימוד רק באופן חלקי בשעות הפנאי . מי שבאו ללמוד בבתי הספר של המורים הללו קיבלו את הכינוי " תלמידי חכמים " . בימי הביניים נתקבע להם הכינוי חז " ל : חכמינו זכרם לברכה . החכמים האלה ותלמידיהם , שפעלו בערך מן המאה הראשונה ועד למאה השישית לספירה , אחראים ליצירת ספרות ענפה הקרויה בשם הכולל ספרות חז " ל . בניגוד לספרות המקראית , שכבר היתה כתובה באותה עת ( ומכאן הכינוי שלה בפיהם : " תורה שבכתב " ) , ספרות חז "ל נשתמרה במשך דורות כתורה שבעל פה ( תושב " ע ) והועלתה על הכתב רק בשלב מאוחר . רובה נוצרה תוך לימוד של פסוקי התורה וסוגיות
|
|