|
|
עמוד:10
יהודי , אבל למד בבתי ספר גרמניים בלבד . הוא למד משפטים באוניברסיטה הגרמנית , ובתורת דוקטור למשפטים התמנה למזכיר של מוסד ציבורי לביטוח מפני תאונות עבודה . פקיד טוב היה , הממונים עליו העריכו אותו , וחבריו הצ ' כים אהבו אותו רובם ככולם . חוות הדעת שלו — הוא עסק בעיקר בבעיות של מניעת תאונות — מצטיינות בבהירותן ובמקוריותן . חייו היו חיי אדם נחבא אל הכלים , אבל היה לו עניין רב בכל השאלות של החיים , האמנות והמדיניות , ובכל חום לבו היה מסור לספרות . בדרך כלל היה עושה בחברת ידידיו , שעמם נמנו בעיקר מקס ברוד , אוסקר ב אום — המשורר העיוור — וכותב השורות האלה . כמעט כל ימיו גר בבית הוריו , שבו היה שורר אביו של קפקא , אדם חזק ומגושם , איש עסקים מצליח , שלא היה לו כל עניין בספרות . שררתו של האב , שעוד נעמוד עליה בהמשך דברינו , היתה יסוד מוסד בגורלו של קפקא . בעיני האב נחשב פרנץ לאדם שלא יצלח לחיי המעשה . האם אהבה את בנה , וגם היתה לה הבנה אינטואיטיבית למיוחד שבו , אלא שהיתה חלשה לעומת האב החזק . היו לו לפרנץ עוד שלוש אחיות , וגם יחסו אליהן עמד בסימן שלטונו של אביו . אותלה , הצעירה והמוכשרת שבאחיות , היטיבה להבין לרוחו של פרנץ , וכדי להצילו מאווירת המשפחה שכרה לו במצודה של פראג את הבית מספר 22 ברחוב שהיה קרוי " סמטת האלכימאים " , ושם עבד קפקא פרק זמן ממושך . אחר כך שכר לו בארמון אצילים פראגאי דירה קטנה עם חלקת גינה . כשהיה בן שלושים וארבע לקה שם פתאום בשטף דם . עוד לפני כן סבל ממיחושים בגופו והיה מתלונן על כאבי ראש ונדודי שינה . מיד לאחר האירוע הזה אובחנה אצלו מחלת השחפת , והוא פרש מן הפקידות וביקש לגור עם אחותו בכפר . הוא אף נזקק אז לכמה בתי סנטוריום לחולי ריאות . אבל המחלה התקדמה בלי הרף . בשנת חייו האחרונה ידע סוף – סוף אושר בית משלו , כשעשה בברלין עם דורה דימנט , נערה יהודייה ממזרח אירופה . אבל זה לא האריך ימים . החורף של שנת , 1923 עת גברה האינפלציה
|
|