נא לא להטריד את מנוחת השליטים

עמוד:

התקפות העורך על המנהיג החזק היו משוללות רסן וחסרות תרבות בצורה משפילה . על אף שהממשל הצבאי תמך בגברדיה הוותיקה של ראשי הערים , הממשל נאלץ לעמוד מנגד בלא להפריע . זאת משום שהעיתון הופיע בירושלים הישראלית ; והצנזורה בישראל לא יכולה להתערב בנושאים כאלה . ראש העיר חברון שלח מספר פעמים שליח אל העורך היהיר וביקש ממנו לחדול מן ההסתה המבזה . שליחיו של אל - ג ’ עברי הסבירו לנאצר כי גם אצל היהודים , המקבלים חופש דיבור מלא , העיתונים מותחים ביקורת על המנהיגים אבל לא משפילים אותם . הפניות לא הועילו . באחד הלילות , כשהעורך ג ’ ו נאצר יצא בחצות לילה מח ’ מארה ( מסבאה ) במזרח העיר , הוא נחטף , הוצא להורג עוד באותו הלילה ובבוקר השכם נקבר בתחתית חפירת בטון ששימשה כיסוד לבניין חדש . כפי שאומר הפתגם הערבי , “ איש לא ראה איש לא שמע ” (ولا من شاف ولا من در) . גם המצרים לא אוהבים פדיחות ד ” ר אשרף מרואן , שליחו האישי של אנואר סאדאת , היה אף הוא קורבן לעבירת צנזורה – מהצד המצרי . מאז סיים את שליחותו למען מצרים חי מרואן בלונדון כאיש עסקים מצליח . חשיפת זהותו כסוכן ישראלי על ידי האלוף אלי זעירא לא סיכנה את חייו . זאת משום שבתגובה לחשיפה הישראלית החליט נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק לחשוף את האמת המצרית - מרואן היה סוכן כפול והורה לערוץ טלביזיה מצרי לראיין את כל מי שהיה קשור לפעילות מרואן . אחד המרואיינים היה מוחמד בסיוני , שגריר מצרים לשעבר בישראל , קצין מודיעין בכיר בדרגת תת אלוף שנמנה עם צוות החשיבה שהכין למרואן את החומר שיימסר למוסד . בראיון לטלביזיה העיד בסיוני ששמע במו אוזניו את סאדאת אומר : “ אשרף האיר לי את הדרך ” , מכאן שמרואן היה גיבור מצרי . אבל ביום שמרואן נתן פומבי לעובדה שהוא כותב את זיכרונותיו , הוא חתם על גזר דינו . בל נשכח , בלונדון וגם במצרים אין צנזורה . אנשיו של מובארק הגיעו ללונדון לבקר את מרואן בדירתו , בשכונה שרוב תושביה הם מצריים . לכאורה הם זרקוהו למותו ממרפסת דירתו . הדבר היחיד שנלקח מדירתו של מרואן לאחר מעשה היה טיוטת כתב היד של זיכרונותיו . מה לעשות , גם המצרים לא אוהבים פדיחות . תארו לעצמכם מה היה קורה לפרצופה של מצרים אילו פורסם בפרוטרוט כל משחק התעתועים של סאדאת במנהיגי עולם . לכן כדי להרחיק ממצרים את החשד בביצוע המעשה , נשיא מצרים חוסני מובארק נהג לפי הכלל המצרי האומר , הרוג את האיש והשתתף בהלווייתו (يقتل القتيل ويمش في جنازته) . עוד סיפור קטן - גדול שימחיש את הנקודה המצרית . תפקידו האחרון של הד ” ר בוטרוס בוטרוס גאלי , לפני שיצא לגמלאות , היה מזכיר האו ” ם . הוא שירת בתפקיד זה קדנציה אחת בת חמש שנים וביקש להאריך את שירותו לקדנציה נוספת , אך ארה ” ב הטילה ווטו . כשביקש לברר עם מזכירת המדינה דאז מדלין אולברייט את התנגדותה של ארה ” ב להמשך כהונתו כמזכ ”ל האו ” ם , היא השיבה לו : “ שיקרת לי שלוש פעמים , ממזר שכמוך ” . כל מי שמכיר איך המינהל עובד במצרים יודע שמזכיר האו ” ם שיקר למזכירת המדינה לפי הוראת נשיאו . מה היה קורה אילו המדינאי המצרי היה מפרסם את זיכרונותיו מחוץ למצרים ? הדיכוי הקשה הוליד יצירת פאר הצנזורה המדינית היא המאוסה ביותר , כי היא נוגעת בתרבות , נשמתו של כל עם ועם . אחת שזכתה לפרסום שלילי רב בגלל נוקשותה הייתה זו של הקיסרות האוסטרו - הונגרית , שנשלטה על ידי השושלת לבית הבסבורג . לא הרבה יודעים כי הצלחת הדיכוי הקשה והיעיל של הצנזורה ההבסבורגית הולידה את אחת מיצירות התרבות המפוארות ביותר של ימינו , האופרה “ נבוקו ” . בעשור החמישי של המאה ה - 19 רגשו עמי אירופה בשל האווירה המדינית ש ” אביב העמים ” הפוליטי הביא אתו . חלק רצה להפטר מכיבוש וחלק אחר רצה להתאחד . ההונגרים , למשל , נאבקו להשתחרר מחיבוק הקיסרות האוסטרו - הונגרית , וכמותם צפון איטליה , שרצתה להתאחד עם דרום איטליה . אבל הקיסרות האדירה שלטה ביד רמה ולא הרשתה כל ציוץ תרבותי בכיוון השחרור האיטלקי . אי לכך החליט מלחין איטלקי להתחכם לקיסר האוסטרי . ג ’ וזפה ורדי , שהיה תומך נלהב בתנועת השחרור האיטלקית , בחר להלחין אופרה שתקפה קיסר עריץ אחר , עתיק יותר . המסר הגלוי הובן בווינה , ואילו המסר הסמוי נקלט היטב במילאנו . כך נולדה האופרה “ נבוכדנאצר ” של ורדי . מבחינת העם היהודי הייתה בכך נקמה של ההיסטוריה . הקיסר הרומאי טיטוס פלאביוס אספסיאנוס כבש את ירושלים והחריב את תרבותה בראשית האלף הראשון לספירת הנוצרים . אלפיים שנה לאחר מכן נאחז העם האיטלקי בקרנות המזבח של אותה תרבות יהודית שהחריב כדי להושיע את עצמו מאימת הכיבוש האוסטרי . נהרות הדנובה והטיבר הפכו לפלגים חסרי ערך לעומת נהרות בבל שבספר תהלים . כך , מצד אחד זכתה רומא בשער הארכיטקטי “ שער טיטוס ” שמפאר את חורבן ירושלים , ומעליו “ מקהלת העבדים ” העברים של תרבות החורבן שמעלה את שוועת האיטלקים השמיימה . השער נבנה 12 שנים לאחר חורבן ירושלים , ועל השער מופיעים כל סמלי התרבות שרומא החריבה . ואילו “ מקהלת העבדים ” שרה את זעקת השחרור שלה ( Va pensiero ) המבוססת על פרק קל ” ז בספר תהלים : עופו מחשבות על כנפי הזהב אל ארץ הרים לא נושבת שם הרוחות המתוקות רכות וענוגות נודפות ריח מתוק מאדמת המולדת . אולם , הזמן נעץ בשער טיטוס את שיניו והוא נותר תקוע בלב רומא בלבד . לעומתו , זעקת השבר של המעצמה העתיקה הבוקעת מפי מדוכאיה נושאת בגאון את פאר התרבות היהודית (“ תהלים ” ) , ומרעידה את אמות הסיפים בקרב מאזיניה מסוף העולם ועד סופו . ג ’ וזפה ורדי . החליט להתחכם לקיסר האוסטרי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא