|
|
עמוד:9
פתח דבר באחד מספרי השבחים החסידיים המאוחרים מובא סיפור על משכיל ששמע כי בברדיטשב יש תאטרון שמשחקים בו את ' הרבי ' וצוחקים עליו . כשהגיע לשם בליל שבת התיישב בדעתו ואמר : ' הלא אני כבר כאן בברדיטשב למה לי ללכת אל התיאטרון אלך ואכנס אל הרבי בעצמי לצחק ' ( מאמר מרדכי , ב , עמ ' עג - עד ) . יש בכוחו של סיפור חסידי זה , שבסופו חוזר ' המשכיל ' בתשובה גמורה , לבטא באופן יפה את הדרך שבה היתלו משכילים בחסידים , שלכאורה די היה להם בהצגת הדברים כמות שהם . באופן מורכב יותר קיבל הדבר ביטוי במעשה הסאטירי והפארודי שעמד בבסיס ספרות ההשכלה במאה התשע עשרה . הסאטירה הפכה כלי מרכזי בידי המשכילים ללעוג באמצעותו לתנועה החדשה . כבר מנחם מנדל לפין מסטנוב ( 1826 - 1749 ) קרא להוקיע את החסידות , את מנהיגיה ואת מנהגיה באופן זה , ובעקבותיו צעדו רבים ( בייחוד מבני גליציה ) , ביניהם יוסף פרל מטרנופול ( , ( 1839 - 1773 יצחק בער לוינזון ( ריב " ל , , ( 1860 - 1788 יהודה ליב מיזס ( 1831 - 1798 ) ויצחק ארטר ( . ( 1851 - 1791 ענייננו כאן בגל הראשון של הכתיבה הסאטירית בקרב המשכילים , שבאה כתגובה לראשית הספרות החסידית ולגילוייה החברתיים של תנועה זו בראשית המאה התשע עשרה . המחקר על בירור מהות ז ' אנר זה בהשכלה היהודית התקדם רבות בשנים האחרונות , ודיונים מיוחדים הוקדשו בהקשר זה גם לדמותו של יוסף פרל . מספר סאטירות בנות התקופה פורסמו , הן בההדרה מחודשת הן מתוך כתבי יד . בספר זה נוסיף נדבך למחקר זה ונציג ניתוח ביקורתי של כתביו האנטי חסידיים של יוסף פרל , ובראשם ספר מגלה טמירין ( וינה 1819 ) וספר בוחן צדיק ( פראג , ( 1838 לאור כמה סוגיות מרכזיות שלא זכו לבחינה מלאה . פרל נמנה עם מתנגדיה התקיפים של החסידות , אותה ראה ככת שסטתה מדרך המסורת , כשהוא נתלה בדברי הגר " א ( ר ' אליהו מווילנה , 1797 - 1720 ) ותלמידיו . בנוסף האשים את החסידות בהפצת בערות בעם , בסיכון שלום המדינה ובהונאת ההמון התמים . פעילותו נגד החסידות , על רקע התפשטותה הרחבה בפודוליה , בווהלין ובגליציה , התמקדה בשני ערוצים : מאבק ספרותי ומאבק באמצעות השלטונות האוסטריים , שלרוב היו שלובים זה בזה . מתוך אמונה כי בכוח הספר לחולל שינוי , חיבר סאטירות אנטי חסידיות ; ומתוך אמונה כי השלטון האוסטרי הוא מלכות חסד , החפצה להיטיב עם העם
|
|