|
|
עמוד:2
מבוא פרשת חלה מנויה בין מצוות הכהונה ומכונה " ראשית עריסתיכם " . המונח התפרש כחובה להפריש מהבצק המיועד ללחם . בבמדבר טו יט - כ מדובר במפורש על לחם וחלה , ומכאן הסיקו חכמים שהחובה חלה רק על מאפה שהוא לחם וכעין לחם , כלומר כשחומר הגלם הוא דגנים והמאפה הוא לחם רגיל , ולא על לחמים שהם כעין עוגה ( פ " א מ " ג ) , ומצד שני נפטרו מיני מאפה שלא נועדו לאכילה כלחם . התורה מצווה לתת את ה " ראשית " לכוהנים , וגם בספר יחזקאל מד מודגשת הנתינה לכוהנים , ואפשר להבין שמדובר בכוהנים הפזורים ברחבי הארץ . ברם , ביחזקאל כ מוסבת המצווה לנתינה לבית ה ' בירושלים : " כי בהר קדשי בהר מרום ישראל ... ושם אדרוש את תרומתיכם " . גם בספר נחמיה מופיעה מצוות ראשית העריסה בהקשר לתמיכה בכוהני ירושלים . מבחינה מעשית אם מדובר בהפרשה מהבצק או מהלחם האפוי הרי שאי אפשר להגביל את הנתינה לירושלים בלבד , שכן יש לתת את החלה לכוהן סמוך לזמן האפייה , אחרת תאבד את ערכה . נמצאנו למדים שגם בספר יחזקאל וגם ספר נחמיה מדברים לקהל ירושלים , או שמצוות חלה נגררת אגב מצוות הכוהנים האחרות . פילון ( על החוקים 131 ) מציג את מצוות חלה ( – pemma α μμ έπ ) כמצווה הראשונה מבין מתנות הכוהנים , וגם הוא מדגיש שמדובר בהפרשת חלק מהלחם הפשוט , ומשמע מדבריו שהנתינה היא של אוכל מוכן . לעומת זאת יוספוס ( קד ' , ד 151 ) מתנסח באופן כללי יותר שהמצווה מוטלת על האופים תבואה . מספר במדבר אפשר היה להסיק שהמצווה חלה רק על תבואות הארץ , והיא מצטרפת , אפוא , למצוות התלויות בארץ . אפשר היה ללמוד זאת מכך שנאמר " בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה , והיה באכלכם מלחם הארץ ... " , אלא שכפי שראינו בנספח למסכת שביעית הגדרה זו " בבאכם אל הארץ " פורשה או נדרשה בדרכים שונות , ולא רק כהגדרה של חלות המצווה . בספרות החיצונית איננו שומעים שהמצווה חלה דווקא בארץ , וגם בכך עסקנו בנספח למסכת שביעית . מספרות חז " ל משתמע בפשטות שגם במצוות חלה חייבים רק בארץ , ועם זאת שונה מצווה זו מיתר המצוות התלויות בארץ . בפ " ב מ " א יש מחלוקת בין תנאי דור יבנה , ונסכם אותה בטבלה : גידול בארץ בארץ בחוץ לארץ בחוץ לארץ אפייה בארץ בחוץ לארץ בארץ בחוץ לארץ הלכה חייב מחלוקת חייב פטור ?
|
מכללת ליפשיץ
|