הקדמה

עמוד:10

תודעת התפילה הדיון הפנומנולוגי בתפילה בספרות המחקרית בתולדות הדתות בכלל ובעולם היהודי בפרט התנהל בשני מישורים לפחות : ) א ( התפילה כשלעצמה . מעלותיה , סגולותיה והשלכותיה של התפילה נידונו בהיבטים שונים . במקרים רבים נקבע אופייה של התפילה על פי פעולתה ותכליתה . מטרותיה של התפילה הוגדרו כדלהלן : . 1 השפעה על מרקם ההנהגה האלוהית והקוסמית ) השגחה ( . . 2 השפעה על דרגתו המוסרית והדתית של המתפלל ) חינוך ( . . 3 השפעה על המרקם החברתי ) קהילה . תפילת הציבור ( . ) ב ( התפילה בהקשר של המתפלל . התפילה שוב איננה נתפסת כפעולה דתית אטומית , אלא היא משקפת את תודעתו של המתפלל ואת זיקתו הכללית לאל ולעולם . במישור זה התפילה איננה נשקלת על פי תכליתה , אלא על פי תרומתה לעיצוב מעמד המתפלל ולביטוייו של מצב זה . המישור השני של הדיון בתפילה מתבטא בהיבטים אלה : . 1 התפילה נתפסת כראי וכסימפטום של אורחות החיים והתודעה הדתית של המתפלל . . 2 התפילה נתפסת כעמידה לפני האל וכביטוי של מערכת היחסים עם הממד הטרנסצנדנטי של החיים ושל ההוויה . . 3 התפילה נתפסת כביטוי של קהילה ) תפילת הציבור ( . המישור הראשון — תפילה כשלעצמה — הולם את תפיסת התפילה מהר״ל מפראג טען , כי התפילה היא מרכיב בהגדרת האדם כאדם שלם . לדידו האדם נברא חסר , והוא משלים עצמו באמצעות התפילה . מהר״ל השתמש במינוח האריסטוטלי , שלפיו האדם הוא ׳מדבר׳ . אולם בעוד אריסטו התכוון לדיבור ׳פנימי׳ , כלומר למחשבה המשתמשת בשפה , מהר״ל התייחס לדיבור הנשמע . התפילה משלימה את הדיבור , ולפיכך האדם הוא ׳יש מדבר׳ שלם ) נתיבות עולם , נתיב העבודה , ב , ירושלים תשל״ב , דף פא ע״א ( . על הדיבור ראה עוד , K . E . Grozinger , ) . ‘ Sprache und Identitat : Das Hebraische und die Jude ’ , in idem ) ed Sprache und Identitat im Judentum , wiesbaden 1998 , pp . 75 - 90 שכטר ציין , כי התפילה מעידה על הקרבה שבין אדם לאלוהיו . הוא התפלמס בחריפות עם העמדה המייחסת לספרות הרבנית תפיסה טרנסצנדנטית ביחס לקשר שבין אל ואדם . ראה S . Schechter , Aspects of Rabbinic Theology , New York 1961 [ 1901 ] , pp . 22 - 23 ראה למשל P . LeFevre , Understandings of Prayer , Philadelphia 1981

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא