הקדמה

עמוד:8

פלא שהתפילה שבתה את לבה של ההגות היהודית בעת החדשה ובדורות האחרונים . היא נתפסה כאקט סובייקטיבי מובהק , המייצג את הניסיון הדתי של המתפלל . במקביל הדגישו הוגים כמו הרמן כהן ופרנץ רוזנצווייג את התפילה כביטוי של היחיד , ואף עקבו אחר המשמעות של התנועה מתפילה אישית לתפילה קהילתית , לאמור תפילת הציבור . עניין מיוחד גילו בעובדה , שלתפילה יש עמדת ביניים : מצד אחד היא תוצאה של הלכי נפש אינטימיים , ומצד שני היא מגלמת את הציווי הסמכותי . התפילה מתנודדת בין אוטונומיה לסמכותיות . כרך זה מוקדש לניתוח יצירתו של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ׳יק ) להלן הרי״ד ( על התפילה . לסוגיה זו הקדיש הרי״ד דיונים נרחבים , והיא העסיקה את דעתו בכתבים רבים שהותיר . בכוונתי לנתח בחיבורי את מעמדה של התפילה בכתביו ואת שורת התובנות שהנחיל בסוגיה זו . חקר התודעה הדתית הרי״ד לא פעל בחלל הריק . התפילה היא סממן חשוב של הדתיות היהודית בארצות הברית הן מזווית הראייה החווייתית הקיומית הן מהזווית הקהילתית , ועוד נדון בכך בחיבור זה . מרכזיותה של התפילה בחיי היהדות האמריקאית הונצחה גם בהגות . הרי״ד חש מחויבות עמוקה לא רק למקורות היהודיים המכוננים אלא גם למקורות הפילוסופיים התרבותיים הכלליים . מחויבות זו איננה נוגעת רק להשקפת עולמו הפילוסופית ה׳צרה׳ של הרי״ד , אלא יש לה היבט סוציולוגי המתבטא באורח חייו ובדרכה של האורתודוקסייה המודרנית . מבחינת המקורות והמתודות המחקריים של הגות הרי״ד תופס מקום חשוב הזרם הפילוסופי והתאולוגי שעסק בפנומנולוגיה של הדת , כפי שנראה להלן בפרקי הספר . הן מסגרת הדיון על התפילה בכתבי הרי״ד הן מונחיו של הדיון מושתתים על הספרות הפנומנולוגית הדתית . ואכן בכוונתי לטעון , כי המשימה המרכזית של הגות התפילה של הרי״ד היא להציע תיאור פנומנולוגי מקיף של תודעת התפילה . על כן כדאי לחדד את הגדרים והגבולות של תודעת התפילה . באופן כללי אימצו הפנומנולוגים של הדת את עקרונות הגותו של הוסרל ) , ) 193 - 1 59 אך מתוך ראיית הדת כנתון . הפנומנולוג של הדת איננו ראה להלן פרק שנים עשר . ראה למשל ש׳ רצבי , בין גורל לייעוד : השיח התיאולוגי היהודי בארצות הברית , תל אביב ובאר שבע תשס״ג , עמ׳ . 242 - 241

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא