|
|
עמוד:11
רבין , אהוד ברק , אריאל שרון ואהוד אולמרט , והנושאים ונותנים מטעמם . ואולם לישראל נדרשת כיום תוכנית ברורה , ועליה להציב חלופות אסטרטגיות מעשיות , ובהן התקדמות מדורגת , הסכמים חלקיים , וצעדים עצמאיים לעיצוב גבולותיה של המדינה . מדינה ללא חוקה וללא גבולות , לקראת סוף העשור השביעי של חייה , עלולה שלא להרחיק לכת אל חזונה המבוסס על ערכי יסוד שבאו לידי ביטוי במגילת העצמאות . מדינת ישראל העצמאית עלולה למצוא עצמה בתוך זמן לא רב כמדינה יהודית פנאטית או לחילופין כמדינה ערבית . על ישראל לחתור להיפרד מהפלסטינים , וליצור ביוזמתה מציאות של שתי מדינות לשני עמים , שבה ישראל בטוחה בגבולותיה . בין במשא - ומתן לשלום - זו תוכנית א ' , ובין באורח עצמאי - זו תוכנית ב ' , ומגוון של אפשרויות לשילוב ביניהן על - פי הנסיבות . אין ספק כי הסדר - קבע המבוסס על יחסי שלום של ממש , עדיף על כל חלופה אחרת . אך כאמור הוא אינו בר - השגה בטווח הנראה לעין , ובינתיים מתרחשים תהליכים המדרדרים אותנו אל מציאות של מדינה לא שוויונית או מדינה יהודית - פלסטינית . לא לזה התכוונו חוזי המדינה ומקימיה . נדמה שגם רוב אזרחיה כיום אינם רוצים בכך . המשך הסטטוס קוו אינו טוב לישראל : הסטטוס קוו הוא אשליה , משום שהתהליכים סביבנו ובתוכנו הם דינמיים ומקצתם בלתי - הפיכים . חוסר היציבות , האלימות הקשה , ההקצנה הדתית ואי - הוודאות השלטונית ממשיכים להיות מאפיינים יסודיים של המזרח התיכון . לכן , היערכות מוקדמת לכל תסריט , ושיקול דעת אחראי לטווח הארוך , הם מפתח להתמודדות של ישראל בזירות השונות , ובראשן הפלסטינית . נמוכים הסיכויים לכך שהפלסטינים יסכימו בעתיד הנראה לעין להצעות שדחו בעבר , או שהממשלה הנוכחית תחזור ותציע את שהציעו ברק ליאסר ערפאת בקמפ דיוויד , 2000 או אולמרט למחמוד עבאס באנאפוליס . 2008 ואולם , ללא קשר לעמדותיה של ישראל , הרי סרבנות פלסטינית מתמשכת , ולא חשוב מה מניעיה ונסיבותיה , כמוה כהטלת וטו על אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה , ועל ביטחונה הלאומי במובנו העמוק ביותר . בעת כתיבת שורות אלה איננו יודעים אם השיחות יחודשו , אם תובא למועצת הביטחון של האו " ם הצעה צרפתית או אחרת שתכפה תהליך משא - ומתן ובצדו גם את רכיבי הפתרון הכפוי בסיומו , או אם יונח נייר אמריקאי על השולחן
|
|