|
|
עמוד:13
הארגוני החדש , שאף בו החלה להסתמן אופוזיציה למנהיג . כל זה לא הפריע לו להשלים — ברוב עונג , כמו שראינו — את מלאכת הליטוש של ' חמישתם ' , לדאוג להוצאתו לאור ( ב 1936 ) במקור הרוסי בלוויית האיורים המלאים חן של הצייר והמאייר ' מאד ' , ולחפש לו מתרגמים עברים שיוכלו להתמודד עם הברק הסגנוני והשנינה המלוטשת של הקטעים החרוזים ( בחירתו נפלה על חנניה רייכמן , שתרגומי השירה שלו עוררו בו התפעלות , ועל יהושע השל ייבין ) . על פי כל אלה אנו רשאים להניח שלא הקשיים הטכניים המובנים מאליהם שהעמידו בפני ז ' בוטינסקי העיסוקים וההתחייבויות שלו בתור מנהיג מפלגה ופובליציסט פוליטי פורה , לא הם שגרמו לכך שרק מעט מתוכניותיו הרומניסטיות יצאו לפועל . ב על כך מלמדת גם העובדה , שהביוגרפים של ז ' בוטינסקי לא נתנו עליה את דעתם במידה מספקת , שבמשך שנים כתב המנהיג הסופר סיפורים , שירים , מחזות , פלייטונים , מאמרי ביקורת ואפילו סצנריו לסרט ראינוע , והוציא מתחת ידו תרגומים רבים , בעיקר של דברי שירה — לרוסית ( שירי ביאליק , ' העורב ' של א " א פו , ' שיר החותם ' של שליחותו הספרותית ) ולעברית ( שירי פו , המרובעים של עומר כיאם על פי העיבוד האנגלי של פיצג ' רלד , ובעיקר מזמורים אחדים מתוך ' התופת ' של דנטה ) . תרגומיו המחורזים והשקולים והכתובים בעברית מודרנית שאינה נסמכת על המקורות עלו בידו יפה מאוד ופתחו פרק חדש בהיסטוריה המוזיקלית והסגנונית של השירה העברית . אבל כל אלה באו במקום כתיבת הרומנים שלעברה חתר . לכתיבה זו הגיע רק כשהיה כבן ארבעים ושש , כשנותרו לו פחות מחמש עשרה שנים עד יום מותו , והוא בן שישים ( . ( 1940 לא נשאלה השאלה מה מנע ממנו לכתוב רומנים בשלבים מוקדמים יותר של פעילותו כסופר . הרי בשנת , 1913 למשל , מצא פנאי וצורך לתרגם 10 ראו בעניין זה את הפרק על תרומתו של ז ' בוטינסקי לשירה העברית המודרנית .
|
|