|
|
עמוד:13
אף זאת , לא הושלם פינוים של האפריקאים מן האזור המערבי , ונותרו כיסי מגורים של בני הלבו במרכז העיר . בד – בבד גדלה האוכלוסייה הצרפתית בעיר , והיא כללה יותר ויותר משפחות . אוכלוסייה זו ראתה בדקר מקום מגורים ולא רק מקום שירות . סגנון הקסרקטין של השלב הצבאי שוב לא התאים לה , והיא חפצה בבתים מעודנים ומגוונים יותר , נוחים יותר לחיי משפחה . כך צמח סגנון הבית הקולוניאלי – הווילה בעלת הוורנדה ) – ) verandah שדווקא הזכירה יותר את מגורי האפריקאים ) כמובן , בלי הפאר של הבית הקולוניאלי ( . כמו כן , נבנתה שכונה חדשה , ה " פלטו " ) ה " רמה " – plateau ( במרחק מה ממרכז העיר המערבית . כאן מפגישה אותנו ביגון עם האירוניה הראשונה – ולא האחרונה – בספרה : בעוד השלטון הקולוניאלי עסוק במרץ בפינוי האפריקאים ממרכז העיר , ביקשו גם האירופאים להתרחק ממנו ובעבורם הוקמה ה " פלטו " . מבנה הבית הקולוניאלי יוחד בעיקר למגורים פרטיים , ואילו במבנים הציבוריים נשמר הסגנון הנאו – קלסי המונומנטלי כסמל לעליונות צרפתית קולוניאלית , " סגנון המנצח " , כדברי המחברת . לסגנון זה , כמו לבנייה בשלב הראשון , הצבאי – הפוליטי , אין קשר לסגנונות בנייה אפריקאיים . להפך , הוא בא לסמל עליונות תרבותית אירופית על פני התרבות האפריקאית . לכן מודגש השוני וזוכה להערכה רבה . בניית מבני ציבור בסגנון המנצח נמשכה גם בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה – אבל בתקופה בין שתי מלחמות עולם החלו מנשבות גם רוחות חדשות . עקרון האסימילציה התרבותית ) שמעולם לא יושם ברצינות ( פינה את מקומו לעקרון האסוציאציה שהכיר , כביכול , בערכן של תרבויות אפריקאיות ודגל בשימורן תחת החסות הקולוניאלית . ארכיטקטים צרפתים היו עתה נכונים לאמץ סגנונות אפריקאיים , אבל הם לא מצאו השראה של ממש בבנייה המקומית האפריקאית באזור דקר , ואף לא בסנגל כולה . לעומת זאת , הם גילו מחדש את הסגנון הסודני שרווח לאורך נהר הניז ' ר , ובעיקר בערים עתיקות כדג 'נה ) Djenne ( וטימבוקטו . אמנם זה לא היה סגנון מקומי אבל הוא היה סגנון אפריקאי , ולכן היה ראוי לאמצו – וכאן החלה החדרתו של הסגנון הנאו – סודני לבנייה הקולוניאלית . והיכן נראו הבניינים הראשונים שנבנו בסגנון נאו – סודני ? בתערוכות באירופה , בתור תצוגת " האחר האקזוטי " למבקרים האירופאים . הסגנון הנאו – סודני הגיע לדקר רק אחרי שעבר דרך אירופה ! .... בנוסף לכך , מוקמו רוב הבניינים שנבנו בסגנון זה בדקר בשכונות האפריקאיות ולא במרכז העיר או בחלק המערבי שלה . וכשסוף – סוף נבנו בניינים מעטים בסגנון זה גם בחלק המערבי של העיר , הדוגמה הבולטת לבנייה זו ) למעט שוק סנדגה ( היא דווקא קתדרלה )!?( – בארץ שתשעים וחמישה אחוזים מאוכלוסיה הם מוסלמים !! סיפור עיצובה של דקר מגיע לשיאו באירוניה הזאת ומניח אותנו , הקוראים , עם טעם לעוד . אני אכן מקווה כי לספר הזה על דקר יהיה המשך , הן באשר לתקופות מאוחרות יותר של העיר והן באשר לערים אחרות שצמחו בתקופה הקולוניאלית . הספר הזה מעלה לתודעה את התחום המוזנח יחסית של השפעתם של עקרונות ומדיניות קולוניאליים
|
|