|
|
עמוד:11
הנרטיבית הוצגה אפוא כמערכת חיה , אוטופואטית , ביו דיסקורסיבית . כך האישיות הנרטיבית קיבלה חיות ונוכחות אנושית אותנטית , ונותר רק צעד אחד לתפיסת הכנות . אבל הצעד לא נעשה בספר ההוא : הדיון במושגי תורת הכאוס ואף במושגי האנתרופולוגיה של הסימן לא איפשר להפריד בין כוונה להבעה ולעבור למושגים של רטוריקה . ואולם המעבר הזה הכרחי , אם בכוונתנו לכונן אנתרופולוגיה ספרותית ״אמיתית״ , כלומר כזו שמסוגלת לתפוס ישות פיקטיבית , כגון מחבר ודמות ספרותית , כאישיות חיה . נוכל לעשות את הצעד הזה במחקר הנוכחי , אם נידרש ביסודיות מספקת למושג כנות ואם נחדל להאמין בשחיתותה של הרטוריקה . למרות שעיקר המשקל של הדיון הוסט עתה למבנה הפנימי כביכול של האישיות הנרטיבית , האירוע ההיסטורי האמפירי , שבהקשרו היא נתפסת ונבחנת , נותר כשהיה בספרי הראשון – הנס . מבחינה זו , אפשר לומר שאני ממשיך לפתח את תורת המיתופואסיס . כמו כן , מנקודת התצפית של הכנות , האישיות הנרטיבית נראית מורכבת הרבה יותר , כאוטית , בלתי צפויה , כלומר חיה הרבה יותר משהיא נראתה במחקריי הקודמים . אם כך , ניתן לומר שמחקר הכנות הזה ממשיך את הניסיון לקדם את תורת הדמות בכיוון הפרסונליסטי . כך במישור התאורטי . ובמישור הרגשי , אם תרצו , המניע לכתיבת ספר זה היה יצירתו של עגנון , או ליתר דיוק , התהייה , הנאיבית משהו , שטורדת מפעם בפעם כל קורא : האם עגנון מדבר בכנות בסיפוריו ? התשובה לשאלה זאת ברורה כל כך ( ברור שכן . ברור שלא . ) , שבכל דור ודור חוזרים חוקרי עגנון והוגים בה באופן מובלע פחות או יותר , אבל איש לא ראה כמטרה בפני עצמה לפרוש פרובלמטיזציה שיטתית של ״הכנות העגנונית״ . ובאמת , השיח הפסיכו סוציולוגי המודרניסטי , הדומיננטי שנמשך זה שבעים שנה בחקר עגנון ( מלבד ניתוח המקורות ) , אינו זקוק לקטגוריה של כנות , הוא מסתפק במושגים כגון משבר , מסווה ומסכה , או לחלופין כגון אחדות , שלמות ומקור . השיח הפוסטמודרניסטי אינו זקוק לה ; הוא מחשיב אותה כמודרניסטית , אבל נמנע מביקורת יסודית . בעיית הכנות אכן אינה נוחה : מצד אחד , היא מפנה אל שדה התקשורת היום יומית ; ומצד אחר , בהיותה בצומת של סוגיית הסובייקט וסוגיית האמת , היא נראית כפרובלמטיזציה פילוסופית של השיח המשכנע , הסמכותי , האמין . זו הסיבה שבחרתי בתאוריה הרטורית כאסטרטגיה כללית של Humberto R . Maturana and Francisco J . Varela , Autopoesis and Cognition . The Realization 7 of the Living , Dordrecht , Boston , London , D . Reidel Publishing Company , 1980 8 דילמה זו אינה אלא בבואה ישירה של הסוגיה המרכזית במדעי הרוח המודרניים : האם יש מקור לסימן , ולפי כך , האם יש לתת אמון בשפה . כפי שנראה בהמשך , מושג הכנות המודרני ותפוצתו הבלתי רגילה קשורים ישירות במשבר ההבעתיות . אותם הכוחות החברתיים שחרתו על דגלם את ניתוק השפה מסובייקט ומהיסטוריה קידמו גם , בשם החשד הגדול , את רעיון הכנות כשקיפות מוחלטת של המבע . חשפנות מילולית תפסה את מקומה של רטוריקה . תחייתה של הרטוריקה ורהביליטציה שלה , וחזרתה של האישיות לשיח ההומניסטי מכוונות דיון מחודש בכנות .
|
|