|
|
עמוד:
שתי נקודות למחשבה רון כתרי במהלך שנות ה - 90 - 80 של המאה שעברה הוציא חיל המודיעין לאור את ביטאונו " חמ " נית " , שהייתה לי הזכות לשמש כעורכו הראשי מספר שנים . זאת עד סגירתו בהוראת הרמטכ " ל דאז , רא " ל אהוד ברק , בצד רוב ביטאוני החילות . בחומרים שפורסמו שם יש " פנינים " , שמצאתי לנכון להביאם לעיון קוראי כתב העת שלנו , הגם שחלפו כשנות דור . כזה הוא מאמרו של ( היום פרופ ' ) לויטה , ובשוליו – שתי הערות מתודיות . ראשית , לויטה כותב כי " קשה לנו להודות בפני עצמנו , ודאי שלפני אחרים , שאיננו יודעים " . לחזק דבריו , הנה מובאה מדברי האלוף ( דימ ' ) אורי שגיא , ראש אמ " ן ומפקד פיקוד הדרום לשעבר , בערב " מנהיגות בחמ " ן " שנערך במל " ם באפריל 2016 לזכרו של יצחק " חקה " חופי ז " ל . " אספר לכם את המבחן שלי ( לבחירת קמ " ן , ר " כ . ) . לקחתי את הקמ " ן המיועד כדי לבדוק , בלי שהוא יודע שאני בודק אותו , כמה זמן לוקח לו להשיב על שאלתי בתשובה ' לא יודע ' . ככל שזה היה יותר מהר , הוא היה קמ " ן יותר טוב בעיני " . שנית , לויטה מוסיף כי " הסכנה השנייה היא שהמודיעין ישתכנע ויאמין בתום לב בניסוחיו , וישכח או יתעלם מהעובדה שהם מכסים על מידה של אי - ידיעה , על כל המשתמע מכך " . האין זה מזכיר את התנהלות המודיעין לקראת פרוץ מלחמת יום הכיפורים ? יותר מכך קשה לנו להודות בפני עצמנו , ודאי שלפני אחרים , שאיננו יודעים . הקושי להודות באי הידיעה חמור שבעתיים כשאנו נתפסים ומציגים עצמנו כמומחים לנושא , כאלה שאמורים לדעת – ואנו חשים שהודאה באי - ידיעה כמוה כהודאה בבורות ובאי - כשירות מקצועית . כיצד מתמודד אפוא מודיעין עם מצבים שבהם אינו יודע , או לפחות אינו יודע ברמת ביטחון סבירה , ובכל זאת הוא נדרש ( או חש כנדרש ) לספק הסברים והערכות ? הוא נוהג בדרך כלל לספק הסברים והערכות הנראים לכאורה ברורים , החלטיים ופסקנים , אך למעשה אינם כאלה . אלה מלווים בביטויים מסייגים ומחלישים כגון : ייתכן , אפשר , ככל הנראה , אין להוציא מכלל אפשרות וכיו ” ב . אוצר המלים והניסוחים בתחום זה של כל מעריך מודיעין מנוסה הוא כמעט אינסופי . דומה כי מצב זה הוא כורח המציאות . מכל מקום , ספק אם ניתן לשנותו באורח מהותי . ובכל זאת , חשוב לתת את הדעת על שתי סכנות הטמונות במצב . הסכנה המוכרת יותר היא שהקברניטים ושאר הצרכנים יתעלמו מביטויי ההסתייגות במכוון או בתום לב , משום שקראו את החומר במהירות ובשטחיות , ויסיקו בטעות , שאכן קיימת דרגת ודאות גבוהה יחסית לגבי ההסבר או סבירות ההתרחשות של האירוע הנדון . הסכנה השנייה , המוכרת פחות ולדעתי החמורה יותר , היא שהמודיעין ישתכנע ויאמין בתום לב בניסוחיו וישכח או יתעלם מהעובדה שהם מכסים על מידה של אי - ידיעה , על כל המשתמע מכך מבחינת הצורך לחזור ולבדוק את עצמו ואת הנחותיו , לציי " ח את מקורותיו ואת סוכנויות האיסוף . הסבר נטול אחיזה במציאות למעריכי המודיעין שפע של עבודה והם נתונים כמעט תמיד בלחץ של דיונים , הערכות , פרסומים שגרתיים ומזדמנים , אירועי בט ” ש , תרגילים ומה לא . מכאן שהסיכוי שיחזרו במהרה לעסוק ולבדוק את עצמם בנושא שעליו כבר נתנו את הדעת ואיכשהו פתרו אותו הוא קטן מאוד . הרצון לעשות זאת שריר וקיים אצל כולנו , אך מכורח הנסיבות פשוט איננו מגיעים לכך . הבעיה תהיה מוחשית יותר אם נחשוב על החומר הנכנס ( לטיפול ) והחומר היוצא . כל עוד יושב נייר תחת “ לטיפול ” , הוא לוחץ ומעיק . אנו חוזרים ומביטים בו עד שמוצאים דרך לטפל בו ולהעביר אותו הלאה . באותו רגע אנחנו שוכחים ממנו וממשיכים הלאה , לעסוק בעניינים טורדניים אחרים , גם אם הטיפול שעשינו בנושא אינו משביע רצון . בהרגל בלתי נמנע זה טמון הסיכון הגדול . מאותו שלב שבו מוצמד הסבר לאירוע / תופעה שאין מבינים , לפחות לאשורם , עוברים הלאה , וספק אם חוזרים לבדוק את תקפותו של ההסבר בזמן סביר . האירוע , ולפחות סימני השאלה שהצמדנו להסבר , יישכחו במהרה על ידינו ועל ידי צרכנינו . וכך עלולים להישחק סימנים מתריעים רבים , שתחילה אין בהם די כדי לסייע לפתרון התעלומה ואחר כך הם פשוט אינם לפניך . דוגמה היסטורית אחת משלנו אולי תמחיש את הבעיה . קודם יום הכיפורים התקבלו ידיעות על השמשה מזורזת של כלים בזירת הים האדום . הלקט שהופץ בעקבות הידיעות אזכר את הידיעות וציין גם עובדה נכונה וחשובה - הכלים הוזנחו מאז מלחמת ההתשה . אלא שכאן בא הניסיון להסביר את התופעה , והוצע הסבר ( כמובן , בתוספת המלה ייתכן ) שהשמשת הכלים באה על רקע מצבם התחזוקתי הירוד . דומני שברור שלהסבר מעין זה אין כל אחיזה במציאות . הוא איננו מסוגל להסביר מדוע מבוצעת השמשה מזורזת של הכלים ומדוע , לאחר מספר שנים שבהן הוזנחו הכלים , הוחלט דווקא בעיתוי זה להשמיש אותם . אבל עצם העובדה שניתן הסבר כלשהו פתרה את הצורך לחזור ולהתמודד עם הידיעה , וכך אבד סימן מתריע . ומהו הפתרון ? ברור שאין מרשמי פלא . מודעות לבעיה והקפ דה יתרה על הסמנטיקה בלקטים מהווה רק פתרון חלקי ביותר . עם זאת , בכל זאת קיים פתרון יעיל אחד , הנראה לכאורה פשטני אך למעשה הוא משמעותי מאוד ומחייב יושר אינטלקטואלי ואומץ לב ניכר . כשלא יודעים חייבים להתחיל את ההערכה או הלקט במלים “ אנחנו לא יודעים ” או “ אין לנו הסבר משכנע מדוע ... ” . אחר כך אפשר להציע שורה של הסברים ספקולטיביים כל עוד מציגים אותם ככאלה . כך יידעו צרכנינו ונדע גם אנחנו , שבעניין זה אנו לא יודעים והסברינו אינם אלא ספקולציות . מלומדות אמנם , אך בכל זאת ספקולציות . כך נכריח את עצמנו לחזור ולהתמודד עם הבעיה ועם סימני השאלה - ונצא כולנו נשכרים . כיצד מתמודד אפוא מודיעין עם מצבים שבהם אינו יודע , או לפחות אינו יודע ברמת ביטחון סבירה , ובכל זאת הוא נדרש ( או חש כנדרש ) לספק הסברים והערכות ? הוא נוהג בדרך כלל לספק הסברים והערכות הנראים לכאורה ברורים , החלטיים ופסקנים , אך למעשה אינם כאלה
|
|