|
|
עמוד:13
מבוא מורים על סדר היום הציבורי בראשית שנות האלפיים , כאשר גמלה בי ההחלטה לערוך מחקר מקיף על ייצוגי מורים בתקשורת הישראלית , עבדתי כמורה למדעי החברה בתיכון ליאו באק וכמדריכה פדגוגית במכללה האקדמית לחינוך גורדון , שניהם בחיפה . המניע הראשוני למסע הארוך היו שתי כתבות , האחת בעיתונות המודפסת והשנייה בטלוויזיה . שני הטקסטים הדירו שינה מעיניי למשך כמה לילות שבהם ניהלתי ויכוח עקר , רווי עלבון ומרירות עם עצמי . הטקסט הראשון הופיע באוקטובר 2000 בעיתון הארץ תחת הכותרת " הלב שנעלב " . זו הייתה כתבת תחקיר שתיארה את השוק המורכב של הצגות הילדים בישראל ( שוחט , . ( 2000 מדבריהם של המרואיינים - אנשי סל תרבות , מנהלי פסטיבל הצגות הילדים ומפיקי תיאטרון ילדים - עלתה טענה שכדי לשווק את ההצגות הן צריכות לקלוע לטעם המורים . המרואיינים קבלו על שההצגות משועבדות לנושא המרכז השנתי , מגויסות למטרות דידקטיות ומאבדות את הערך האמנותי . " הלב שנעלב " , כותרת הכתבה בהארץ , הוא גם שמה של הצגה שזכתה בפרס ובשבחי הביקורת , אך גוועה ונעלמה מהשוק . בכתבה מציעה העיתונאית את ההסבר הבא : " רכזי השכבות , המורים והגננות התקשו להסביר לתלמידים מה זה ‘ לב שנעלב ' . הם סברו שההצגה מופשטת מדי , שאינה חינוכית , שאין לה מסר ושהיא אינה תואמת את הנושא השנתי של משרד החינוך " . כל המרואיינים שנבחרו להביע את עמדתם בכתבה מבטאים השקפות דומות . כך למשל , מנהלת סל תרבות ארצי דאז , מכנה את המורים " בעלי יכולת מוגבלת , חסרי השכלה וידע בסיסי בתחום ... כך , באקראי , הם נעשים לסמכות הקובעת את הרמה והאיכות של התכנית האמנותית של בית ספר , או אפילו של יישוב שלם " . מנהלת פסטיבל הצגות הילדים מחרה - מחזיקה אחריה : " לא פעם אמרו לי המפיקים שההצגה מקסימה , אבל המורים לא יקנו אותה , כי היא אמנותית מדי , מסוכנת מבחינה רעיונית או מורכבת מדי " ( שוחט , , 2000 עמ ' / 2 ב ) . דיוקן המורים אשר עלה מכתבת התחקיר הוא של " עבד כי ימלוך " , ציבור נבער אשר הכוח שבידיו משחית את איכות התיאטרון בישראל . 1 לאחר התלבטות ארוכה בחרתי להשתמש בצורת רבים זכר " מורים " , ולא " מורות " , מתוך תחושת מלכוד ואי - נוחות . אף שהנשים הן רוב מכריע בקבוצת המורים , השימוש במושג " מורות " נשמע לי מלאכותי ומתריס , ונראה שגם אני איני משוחררת מכבלי השפה .
|
|