|
|
עמוד:12
בסיפורים אלה , ובתוכם גם אפשרותו של יחיד בן עלייה לחצות את גבולות מרחבי הקיום האנושי , אינם עומדים במרכז ספרי . את המתח האצור בסיפורים כסיפורי ראשית של התרבות המספרת , הנחשף תוך עיון באופני ההבעה ובהשלכותיה , אני מעוניין לזהות ולאתר במקומות ׳צורניים׳ מובהקים : באסתטיקה של השפה הנרטיבית , בתנודות ההקשר , ביחסים הנרקמים בין מילה לחברתה . כוחם יפה גם לסיפורים אחרים . ובכל זאת , שבעה סיפורים בלבד ; מקומו של דיון מקיף יותר בסיפורי הבבלי יבוא במחקר אחר , שונה מאוד באופיו ובמגמתו , שעל השלמתו אני שוקד עתה . לחיבור זה נמענים מיוחלים רבים ; עם שלוש קבוצות לפחות הוא מבקש להיות בשיח . אוהבי ספרות ימצאו כאן , לפני הכול , סיפורים טובים – מעניינים , מפתיעים , עשירים – ואני מקווה שיגלו סלחנות כלפי מהלכי קריאה עמלניים . חובבי תאוריה יפגשו כאן יישום של אסטרטגיות מוכרות על מרחבים מוכרים פחות , ואני מקווה שימחלו על הפשטת מורכבויות דקות שלא לצורך . קוראים ׳מקצוענים׳ של ספרות חז״ל , באקדמיה ומחוץ לה , יתוודעו לאפשרויות פרשניות שיש בהן אולי מן החידוש , ואני מקווה שיקבלו בהבנה הצעות מרחיקות לכת . הערות השוליים המלוות את הפרקים מיועדות בעיקר ( אך לא רק ) להם . הספר מבוסס בחלקו על עבודת גמר לתואר מוסמך שנכתבה בין השנים –2010 2007 במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב . הזמן שחלף מאז כתיבת עבודת הגמר הניח אותה כשכבה ראשונית בלבד בארכיאולוגיה של החיבור הנוכחי והגדיל את הפער ביניהם , פער שמקורו הן בתהליכי עיבוד והתאמה אינטנסיביים שנועדו להנגיש את הדברים לקהל הרחב , הן בהבשלה עמוקה יותר של רעיונות שרק הנצו אז . אחת התמורות החשובות בין השכבות נוגעת למקומה של התמה : בעוד עבודת הגמר ניסתה לאחוז את החבל בשני קצותיו , להלך בשדה התאורטי ובה בעת להציע אפיון כוללני ( גם אם זהיר ) של תמת עליית משה למרום בספרות התלמודית , החיבור המוגש כאן מגלה ספקנות עזה יותר כלפי ניסיונות הכללה תמטיים מעין אלה . אף על פי כן הקוראים מוזמנים כמובן לקרוא בו ׳נגד הכיוון׳ , לתור אחר המודחק , המוסתר והמכוסה , בתחום התמה ובתחומים אחרים ; שהרי קריאה באופנים כאלה בדיוק היא המניעה חלקים נרחבים של הספר , ואולי – אם עלה הדבר בידי – צובעת אותו בגוונים חיוניים . עלי להודות אפוא שהוא נכתב בהנאה רבה , לפעמים אפילו מתוך שמחה והתרגשות ; אני מקווה שכך גם ייקרא . ספר זה נרקם והתהווה בשלוש תקופות מובחנות . תקופות אלה תכפו אמנם אחת את רעותה וחדרו זו לתחומה של זו , אך עמדו , מכל מקום , בסימנם של מקורות השראה שונים ; ואין עונג גדול מלהודות עליהן . בראשונה , שלהי ימי שבתי בישיבת הקיבוץ הדתי עין צורים , נפלה בחלקי הזכות להנחות שיעור שבועי במדרש ואגדה . השיעור הושפע כמובן לא רק מלימודיי באוניברסיטה הפתוחה , אלא גם ממוריי ורבותיי בישיבה , בני עלייה אהובים , איש לפי דרכו ותכונת רוחו . מוסד נפלא זה – שביקש לאזן בין חיוניותה של תורה שיש לעלות לעתים למרום כדי להשיגה , ובין התביעה האתית והדתית הגלומה בידיעה ש״לא
|
|