|
|
עמוד:12
אלא גם לאם , שהכרה אל האב כדי להרחיק את האשה מן החברה ולהפיך את האשה המתררעעת עם גברים לזובח , כעונש על סירובה לכלוא את מיניותה כתא המשפחתי . בנימין מציג את הזונה כמי שסירבה להיכנע לצו הבורגני המורה על מחיקת הגוף כמקום של הניסיון . בנימין מתאר באופן אינטימי למדי את מכות ההלם שהמבוגר מצליף בנער — בשם ניסיון החיים — באופן המרסק את הניסיון ואוטם אותו בפני גירויים : " האימה שחשתי בשעת מעשה [ לפתוח כשיחה עם זונה ברשות הרבים ] היתה אותה אימה שעשוי למלאני אוטומט אשר כדי להפעילו די בשאלה , כך הטלתי איפוא , את קולי לתוך החריץ " ( בנימין , 1992 עמ ' (\ 47 י ההקבלה הערלה כאן כין הציורי הבורגני — שאותר מייצגת במקרה זה אמו , שאתה הוא משוטט ברחבי העיר — וכין פעולתו של הארטרמט מאירת עיניים . היא מאפשרת להכין את ההלם לא רק כפרי המודרניות הממוכנת , אלא גם כתוצר של המרסר הבורגני . העיקשות המובילה את בנימין לפתוח בשיחה עם זונה לא מבטאת מאמץ לומר דבר מה , אלא ניסיון להשיב לעצמר את ה " קול " שנאלם , להניע אותו בחומריותו כדי לרופף מעט את אחיזת הטקסט הבורגני ברעידותיו . בין " המטפיזיקה של הנעורים " ( 1913 ) ובין התזות " על מושג ההיסטוריה " ( 1940 ) משרטטות נשים רזרנרת , שבנימין הרלך אחריהן במאמציו לגשש בשולי הניסיון שהתנרק רלמצרא שם מובלעות של יחסי מסירה חיוניים ו " ההורה לא נרתן לדרבר מנוח . זוהי קללתו ? לעולם לא יוכל להוציא מפיו את העבר , שככלות הכול הוא יעדו . ודבריו כבר מזמן אחזו בשאלה הלא מדוברת של השותקים . ומבטם שואל אותר מתי ייעצר דיבורו . עליו דווקא להפקיד את עצמו בירי המאזינה כך שהיא תרכל להרביל בידה את [ דברי ] הכפירה לתהום בה שוכנים נשמת הדובר , עברר , השרה חסר החיים שבר הוא תועה . אבל שם הזונה כבר ממתינה זמן רב . שהרי העבר הוא בבעלותה של כל אשה , ובכל מקרה אין לה הווה , זו הסיבה שהיא מגנה על משמעות מפני הכנה , היא הודפת את השימרש לרעה במילים ומסרבת להפקיר את עצמה לשימוש לרעה " ( Benjamin , ( 1996 , p . S זונה זו . השרכנת כתהרם נשמתר של הדובר , היא הנגטיב שממנר אבקש לשרטט את דיוקנה של " הזונה ' היה היה / ' השוכנת ב " בית הברשת של ההיסטוריזם" ומופיעה בתזה השבע עשרה של החיבור על ההיסטרריה . כדי להשלים את הדיוקן , איעזר בתקנות המשטרתיות שטיפלו בזרנה , כספררת שנכתבה עליה , בתכשיטים J במסותיר על ברדלר , שנכתבו בשנוה גלותו בפריז , מפתח בנימץ את מושג ההלם כתו מאפיין של המודרניות , שהמכונה והעיר הם מנגנוני הייצור שלו ; " ככל שרב יותר חלקו של גורם ההלכ ברשמים היחידים , ככל שהתודעה » נוסה להתמיד יותר בכוננות כמגן בפני גירויים , ככל שההצלחה שבה הי » פועלת גדולה יותר , כן פוחתת השתלבותם בניסיון ( (; Erfahmng כן מיטיבים הס לקיים את מושג החוויה ( " ( Erlcbnis ( בנימין , 1989 עמ ' . ( 98 חסימת הניסיון בפני גירויים מוצגת בטקסטים המוקדמים כעניין אינטימי הקשור ליחסיו של בגימין עם הוריו . ההקשר הזה מאפשר הבנה מורכבת יותר של המושג המאוחר של ההלם .
|
|