|
|
עמוד:10
שיופיע במנותק מן האחר , די לרפרף באקראי בעמיד הראשון של כל עיתון יומי כדי לןהרת שני מרדפים המתקיימים כמקביל וכלא שמתקיים ביניהם מפגש : מרדף אחר תצלום מאירוע כלשהו מן הצד האחר , ומרדף אחר כותרת לאירוע מן הצד האחר . לכאורה , התצלום והמאמר העיתונאי מתייחסים לאותו אירוע , אך בין שניהם בפערת תהום הנובעת מן העובדה שהתצלום ממסגר אירוע שאיבו " האירוע " המדווח בטקסט , לאירוע המצולם יש מאותה שעה ואילך קיום עצמאי , שהכתב אינו יודע כררך כלל על קיומו ראינו מבקש להתבונן בו , מפני שהוא נוטה לזהות את התצלום עם האירוע שבו נכח - בכמה מחיבוריו הצביע בנימין על הפרדה זו כין טקסט לתמונה כעל מנגנון שליטה מובהק . לקראת סוף חיבורו " המחבר כיצרן " מופיעה פסקה קצרה אחת שאפשר לראות כה מניפסט מחאה כבגד אותה הפרדה : לשנות [ את המנגנון היצרני מכלי לספק אותו ] פירושו של דבר להיפטר מאחת ההגדרות . לחרוג מאחד הניגודים הכובל באזיקים את הייצור של האינטלקטואלים — במקרה זה מדובר במחסום בין הכתיבה לתמונה . אנחנו תובעים מהצלם יכולת לתת לתמונה שלו כיתוב שיעקור אותה מהמסחר האופנתי ויעניק לה ערך שימוש מהפכני . אכל את הבקשה הזר נוכל להפנות כאופן ירתר אמפטי כשאנחנר — הכרתבים — נאמץ את הצילום ( , ( Benjamin I 999 . pp , 774 - 775 כטקסט מניפסטי זה בנימין אמנם שם דגש מירחד על הצילום , אך התעניינרתר בתחום החזרתי אינה נעצרת רק במרארת שהפכו לדימויים דו ממדיים ( תצלומים ); היא חרבקת כול . כשבנימין יושב לכתוב , הבראה אינו מגורש משולחנו . הוא מתפלסף באמצעות הנראה רכך פותה דרך חדשה לחשוב . אין הוא מכונן את החזותי כתחום נפרד , אלא מאפשר לראותו כפן בלתי נפרד של כל תחום פעולה — הפוליטי , המשפטי או האתי . משום כך , הפסקאות החזותיות שנגזרו מכתביו הן בכייה לדורון עם הלוף הזמן , נעשה כמעט בלתי אפשרי לשחזר אותן במדויק ובאופן מקיף ושיטתי . יום אחד אולי יקומו עורך או עורכת באחת מהוצאות הספרים ויחליטו להוציא מהדורה מתוקנת של כל כתביו רבה גלויות , תמונות , גזרי עיתון , רישומים , תיעוד של חפצים ומקומות . עד אז לא נותר אלא להסתפק בעקבות הטקסטואליים של אותו עושר חזותי . ולארוג את הטקסט הכניסיני מתוך קשב מאומץ לתמונות שהטביעו בו חותם . תמונות אלה מדברות מתוך הטקסטים — גם אם לא כשפה מילולית — והן מרובות , בספר זה אני מנסה לנוע הלוך ושוב כץ תמונה לתמונה ובין תמונה לטקסט , לפעמים מתוך מאמץ להגיע אל החפץ החזרתי עצמו . ולפעמים מחוך הסתפקות במילה המוסרת אותו . ואפילו היא מילה זגיחה לכאורה בתוך טקסט שעניינו אחר . הדבקות בפלסטיות של התיאור הבבימיני . הממאנת להיפרד ממושאה החזותי , מאפשרת לפעמים להסיט את כיוונו של הטקסט ולפגוש במובנו באמצעות שחזור של הנראה . לא תמיד המובן מתבהר , אכל הדרך הנדרשת לשחזרו נראית לי כנושקת למאמץ
|
|