|
|
עמוד:5
סדרת הספרים " פרשנות ותרבות" האדם הוא יש מפרש . כבי אדם , יחידים ותכרות , מנהלים את חייהם תוך פירוש מתמיד של מעשיהם , ערכיהם , עולמם ומכלול פעילותם . מעשה הפרשנות אינו רק בחלתם של חוקרי תרבות , אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של כל אדם הפועל כעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא פעיל . הפעילות הפרשנית היא אתד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי . האדם כיצור חושב אינו מסתפק בעשייה ; אדרבה , עשייתו מלווה בהסבר או בהבנה של מעשיו . אמבות הפרשנות משוקעת בדרך כלל בפעילות הפרקטית עצמה , ואין היא מוארת באורה של התודעה וההכרה השיטתית , ואולם לעתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי ; או אז מוסטת תשומת הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי . מעבר זה מסמן את ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח , בניתוח וכתיאור של מרחבי הפעילות האנושיים שבהם מגולמת באופן מובלע פרשנות . העבודה השיטתית הזאת היא עבודתו של התאררטיקן , והיא מציינת את הפיכת הפרשנות המובלעת בפרקטיקה למומנט עצמאי . סדרת הספרים " פרשנות ותרבות " עוסקת במומנטים פרשניים . הספרים שייכללו בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו : פרשנות של טקסטים ספרותיים , פילוסופיים . דתיים ואחרים , פרשנות של תרבויות וחברות . סדרת הספרים כולה מתייחדת כניסיון להציע קריאה פרשנית חדשה ומאתברת , *** ספרה של אריאלה אזולאי היה היה פעם ; צילום בעקבות ולטר בנימין מציע התבוננות מחודשת בדימויים . בחפצים ובעקבות העולם החומרי שבנימין התבונן בהם וכתב עליהם . תוך ניסיון לשחזר את מה שראה בנימין ואת מה שהחמיץ במבטו , התבוננות זו מדריכה את הקריאה הצמודה בכמה מן הטקסטים המרכזיים של בנימין ( " ילדות בברלין סמוך ל , ' ? 1900 " יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכבי " , "היסטוריה קטנה של הצילום " ) ובכמה מן הטקסטים היותר אניגמטיים שלו ( " ביקורת האלימות " . " האופי ההרסני ' / " על מושג ההיסטוריה " ) . קריאה צמודה זו מובילה לסדרה של טענות ההופכות על פיהן את ההבנות המקובלות ביחס לבנימין . כך למשל יצירת האמנות בעלת ההילה , שנהוג לראות בה מושא לקינה של בנימין , מוצגת כספר בתור
|
|