|
|
עמוד:14
הגישות , נותרת הטרגדיה מבחינתם של כל אותם תאורטיקנים תבנית אמנותית המבוססת על ייסורים אנושיים , אשר מציעה לקהל הּ ממד מסוים של עונג ) הוויכוח הוא על טבעו של עונג זה ( . הטרגדיה , לדעת כל החוקרות והחוקרים , אינה הייסורים לכשעצמם , אלא תגובה אסתטית לעצם קיומם . ייסורים לא חסרו , כמובן , בקרב המוני יהודי רוסיה בתפנית המאה העשרים : פוגרומים , עוני , הגירה , התפרקות המשפחה ומאבקים בין הדורות — ואלה הם רק מקצת הגורמים לייסורים אלה . ואולם התגובה להתרחשויות אלה היא שכוננה את הטרגדיה העברית : תגובה שלא היתה תוצר רק של ההתרחשויות עצמן , אלא גם של מגמות היסטוריות ואינטלקטואליות רחבות יותר , ובכללן המפנה אל הלאומיות . הטרגדיה לא רק משרתת את המטרה הפוליטית של הלאומיות היהודית ) בכך , למשל , שהיא מסרטטת את קווי המתאר של אזרחות גברית בדמותו של הגיבור הטרגי ( אלא גם , לאמתו של דבר , י ו צ ר ת רגש ותודעה לאומיים . אני מבקשת לדייק בנקודה זאת . הספרות העברית החדשה אינה מאמצת לחיקה את זוהר תפארתה של הטרגדיה היוונית , השייקספירית , או אפילו הווגנריאנית . גיבורי הּ אינם מלכים ושליטים שנחלו מפלה ) כמו שניסח זאת יוסף חיים ברנר : " לא מיוחסים אנו , אחינו בני ישראל , הוי , כמה לא מיוחסים " ; ברנר . ) 87 , 7196 רגישותה של ספרות זאת היא רגישות מודרנית ומודרניסטית בעיקרה . היא מתמקדת בפרט הנורמטיבי ובחיי היום יום שלו . אף על פי כן , אלמנטים מן הטרגדיה וחזות טרגית מעצבים את האופן שבו ספרות זו מתארת את האומה ואת הפרט המודרני בפגישתו עם חיי היום יום , ומשפיעים על תגובת הקוראים כלפי התוכן והצורה של יצירות אלה . אלמנטים כגון גורל , מפלה , עיוורון , הקרבה , חטא וסבל קיצוני ומוחצן מופיעים בצורה זו או אחרת ביצירות ספרותיות רבות של הציונות המוקדמת בתחילת דרכה . הייסורים , למשל , ביצירותיהם של מיכה יוסף ברדיצ ' בסקי ויוסף חיים ברנר , אשר בהן אדון בפרקים הבאים , הם ייסורים עזים , כמעט נשגבים . עבורם , ועבור סופרים ציונים נוספים , את המשכה של הטרגדיה הקלסית , וספר זה מאמץ את גישתם . זאת בניגוד לגאורג לוקאץ ' ) , ) sLukac 1911 שראה ברומן המודרני אנטיתזה לטרגדיה .
|
|