|
|
עמוד:11
ובמשולב בשתי הזירות האקדמיות : העברית מחד גיסא והאנגלית מאידך גיסא . לאורך הספר מסתמכת דקל על חוקרים , ובהם דן מירון , יעקב גולומב וחנן חבר ומתווכחת אתם . אלה מפרסמים כמוה את מחקריהם לסירוגין בשתי השפות . נדמה שלא תהיה זו הגזמה לטעון שהאנגלית החליפה במאה העשרים את הגרמנית כבת השיח הדומיננטית הן לחוקרי התרבות והספרות העברית והן ליוצריה ; הם צורכים אותה כיום לפחות במידה שברדיצ ' בסקי ואחד העם צרכו את הגרמנית כמאה שנים קודם לכן . כך , הטקסט התאורטי הגרמני המאוחר ביותר שדקל מצטטת הוא מספרו של קארל יאספרס " על האמת " ) nVo rde Wahrheit ( מ . 1947 משם ואילך תופסים הטקסטים האנגליים את קדמת הבמה . חורבן יהדות אירופה במלחמת העולם השנייה חיסל את היצירה העברית התוססת באירופה ודחף את שרידיה להגר לארצות הברית או לפלשתינה . אפילו ההבראיסט האירופי האחרון , שמעון רבידוביץ ' ) אשר ייסד את “ ברית עברית עולמית " והתעקש במשך כל ימי חייו על קיומם של חיי רוח בעברית מחוץ לציון ( , נאלץ לגלות מברלין לאנגליה בשנות השלושים ומשם לארצות הברית . מסלול הגירתו של רבידוביץ ' הוא סימבולי לתהליך התרבותי היסטורי הכללי : חורבן יהדות אירופה סתם את הגולל על מערכת היחסים האינטלקטואלית הפורייה שהתקיימה במרכז אירופה בין העברית לבין הגרמנית ופתח את הדרך אל הדומיננטיות של האנגלית כשפה הזרה הראשית שמקיימת דו שיח אינטלקטואלי עם העברית . יש לזכור שספרה של דקל לא רק שנכתב באנגלית , אלא גם צמח בתוך סביבה אקדמית דוברת אנגלית , וכך הוא נשען על עולם הידע של השפה האנגלית . דקל פונה לעתים תכופות אל תאורטיקנים הפועלים בשיח האקדמי שנכתב באנגלית ) כמה דוגמאות : ננסי ארמסטרונג האמריקנית , ריימונד ויליאמס הוולשי וטרי איגלטון האירי ( יותר מאשר אל המודלים התאורטיים המוקדמים יותר של בנימין או של יאספרס , למשל . כשדקל מסתמכת על תאורטיקנים מעולם הרוח הצרפתי ) דלז וגואטארי , או ורנאן ווידאל נאקה , למשל ( , היא עושה זאת דרך תיווכם של תרגומים לאנגלית . גם הקטעים מהספרות העברית המובאים בספרה האנגלי מצוטטים מתוך גרסאות אנגליות של מתרגמים , ובהם עטר הדרי ורוברט פרינד ) אף שבמקרים רבים תרגמה דקל לאנגלית בעצמה ( .
|
|