|
|
עמוד:211
הבארות הובילו מים לברכת מים גדולה ולמגדל מים שסיפק מי שתייה לכפר . " ברכת המים שהוקמה על שיאו של רכס הגבעה , ומגדל מי השתייה היו שנים רבות מעין קנטרי קלאב של נס ציונה , " סיפר אבנר כהנוב , יליד נס ציונה . " בערבי הקיץ הארוכים והחמים , ובעיקר בשבתות , נהרו לברכה תושבי נס ציונה והסביבה , לרחצה מענגת , למקום מפגש ולפיקניק משפחתי . מגדל המים שימש לצעירים מגדל קפיצה ( עשרה מטרים גובהו ) למי הברכה . מענגת במיוחד הייתה הכניסה אל מתחת לזרם המים הצוננים , שנשפכו מגבוה אל תוך הברכה , שמימיה השקו את הפרדסים . " מגדל המים שימש אף מקום תצפית ואיתות בימי המאורעות ועמדת ביטחון המגנה על הכפר ממערבו . שמונת הבתים הראשונים במושב נבנו בהלוואה של הנדבנית פלז מארצות הברית , שרחשה אהדה לאגודת " בני בנימין " . היא הלוותה לכל מתיישב חלק מן המשכנתא על הבית , מאתיים וחמישים לא " י בתשלומים לשיעורין למשך הרבה שנים . משנת תרפ " ז ( 1927 ) באו להתיישב בבתיהם במושב שמונה בתי אב : אברהם קורטשיק , אליאב זייצב , משה שוליביץ , אבינועם הוכברג , יעקב לרר , מיכאל לרר , כולם מבני נס ציונה . דוד נאמן , יליד עקרון , ויהודה רבינוביץ , בנו של הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ ( אז " ר ) , שנשא לאישה צעירה בת נס ציונה . בגלל מספר המתיישבים הקטן לא יכלו הללו להקים לעצמם מוסדות ציבוריים ונספחו למוסדות נס ציונה . אבל למרות מיעוטם ידעו המתיישבים לעמוד בכל המבחנים הקשים בימי המאורעות בשנת 9291 ובשנים . 1939 - 1936 על ראשיתו של כפר אהרון סיפר אבנר כהנוב כך : יסודו סל כפר אהרון נחרת בזיכרוני בגין אירוע סהרסים אותי במיוחד , ואני אז ילד בסנתי התשיעית . זה היה בליל קיץ _ ב . 1926 ירח מלא ספך אורו על הגבעה החולית החשופה , סעל מדרונה התקבצו מספחות מייסדי הכפר ורבים מוותיקי נס ציונה ופועליה . על הבימה ניצב איתמר בן אב " י , ססיפר בדרמתיות על אהרון אהרונסון , סהכפר ייסא את סמו _, על מחתרת ניל " י במלחמת העולם הראשונה ועל ייסוב הארץ , בין היתר בידי אגודת " בני בנימין " סל בני המוסבות . שנים רבות היה כפר אהרון , על שמונת בתיו הפזורים לאורך רכס הגבעה , מקום קטן , בודד , ולעתים אף מנותק ממושבת האם שלו , נס ציונה . על הכפר סגרו פרדסי עבדול רחמן בק , שארמונו המתנשא מצפון שלט על הכפר . ממערב שכן הכפר ערב שהין , וגבלו בו אדמות הכפרים זרנוגה ואל קוביבה . על אם הדרך העולה מהכביש הראשי לכפר התפרסה שכונת פחים ואוהלים של פועלים ערבים , שנקראו " ערב אל דהרה " . שכונה זו , שחלשה על דרך הגישה לכפר , הייתה מטרד לעוברי אורח בימי שלום , קל וחומר בימי מתח בין יהודים לערבים . וכך סיפרה רבקה לרר קיקה : בכפר הקטן לא היה רופא , אף לא חנות מכולת ולא בית ספר . הילדים היו מגיעים יום _- יום , חורף וקיץ , ברגל לבית הספר בנס _- ציונה , ולא החסירו אף יום לימודים , גם בימי המאורעות . בחורף נאבקו בזרמי המים סגאו בוואדי וחסמו את הכביס הראסי , ובוססו בבוץ בדרן העפר סהסחף כיסה אותה . הם היו מתייסבים על ספסל הלימודים כסהם רטובים עד לסד עצמותיהם , כי לא היו להם מעילי גסם . בקיץ , כסהחול להט מחום הסמס , היו מנתרים ברגליהם הי חפות , מפיסת צל אחת לאחרת .
|
עיריית נס ציונה
|