|
|
עמוד:146
העלייה בחיפה . שח ורנ כ ? מניח . הכנסת התיישבנו על מי טות הסוכנות ועל המזוודות שהבאנו מעיראק וקיימנו סדר כהלכתו . נשתכחו מלבנו ך אגות ההווה - חור נאות , עבודה , חברה . שמחנו בחלקנו על _שזכינו לקיים סדר נסח במדעת היהודים . את הפסוק " בסנה הבאה בארעא לישראל ... נני חורץ ... " קראנו בקול ו בחגיגיות שלוש נעמיס , כמקובל בעיראק , תחילה בעברית , אחריכן בתרגום לערבית . זה היה חג הפסח המאושר ביותר שידענו אי - פעם . הרגשנו שאנחנו ברקיע השביעי והודינו לאל על שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ! החורף הראשון היה מן הקרים שידעה ארץ ישראל שנים רבות . ועבודה לא הייתה . אבי המשפחה , שהיה בן חמישים ושלוש בעלותו לישראל , נחשב " זקן " מדי והיה מובטל . הוא יצא עם בניו לעבודות דחק מפרכות , ששכרן הספיק בדוחק לקיום . אחת מעבודות הדחק הייתה עקירת עצים בפרדס . " ציידו אותנו בטורייה ובגרזן , " סיפר אליהו שמש . " אחי היה חופר וחושף את השורשים ואני הייתי חותך אותם בגרזן . " כדי לשפר את מצב התעסוקה השתתף אליהו שמש בארגון הפגנה - ברשיון - מול בית " הפועל " בתל אביב . לאחר ההפגנה גדל במעט מספר המועסקים מן העולים החדשים בנס ציונה . אליהו שמש הועסק פרק זמן בתור מנהל עבודה בעיינות . " אבל קיבלנו את חבלי הקליטה בהבנה , " סיפר לימים אליהו שמש , והוסיף : " ולא ישבנו בחיבוק ידיים וחיכינו לנס או לדמי אבטלה . " הוא עצמו החל משלב לימודים עם עבודה וכעבור זמן לא רב קיבל עבודה בסניף הדואר בנס ציונה . " עד שנס ציונה קיבלה סניף דואר ראוי לשמו עבדו מנהל הסניף והתורים שלו בתנאים חלוציים , " סיפר אליהו . " את המכתבים מיינו בישיבה על הרצפה - אך עשינו זאת במצב רוח מרומם , אגב חילופי הלצות ושירה בציבור . " ב 14 בדצמבר 1963 נחנך סניף הדואר החדש ברחוב הבנים . את המעמד הזה כיבד בנוכחותו שר הדואר אליהו ששון . נית הספר " מת 1 זע 1 ך " ללה עוברם ( העם " _אשכולי ) , בטנות החמישים
|
עיריית נס ציונה
|