|
|
עמוד:17
גם בין חלקותיה השונות . היישוב היהודי הסמוך ביותר היה ראשון לציון , מושבה שנוסדה ב 1882 והייתה מרוחקת ארבעה קילומטרים מוואדי אל חנין . היכן ימצא ראובן מניין יהודים לתפילה ? ואם לא די בכך , מראה " הנחלה " היה מדכא : עשבים שוטים , קוצים וברקנים כיסו את הציוד החקלאי המחליד ; כמה פרות רזות רבצו ברפיון בשדה הבור ; באר האנטיליה - שבהמה רתומה למוט הולכת סביבה ומעלה דליי מים באמצעות גלגל שיניים - הייתה חרבה , ומאחר שזמן רב לא הוזרמו ממנה מים לפרדס , יבשו אפוא עציו והעזובה שלטה בכול . מפי המשגיח יאסין שמע ראובן את האגדה שהולידה את שמו של המקום , " עמק השושנים " . לא היה כל דמיון בין התיאורים באגדה ובין מה שראה ראובן בנחלה שרכש מגוסטב רסלר . אבל המציאות הקשה לא ריפתה את ידיו . רוחו לא נפלה גם לאחר שערביי סרפנד אל ח ' ראב תבעו ממנו 572 דונם , שרסלר גזל מהם , לטענתם . בעלותו לארץ ישראל הוא פתח דף חדש בחייו ועיניו היו נשואות לעתיד , לא לעבר אף לא להווה . כאשר חגג ב 18 ביוני 8821 את יום הולדתו החמישים ובידו הקושאן ( תעודת הקניין הרשומה אצל השלטון המקומי העות _' מאני ) על נחלתו בוואדי אל חנין , ידע ראובן שזה העיקר - את כל היתר יעשה בחריצותו ובהתלהבותו . בעזרת יאסין ומומחים לאנטיליות שהזמין מיפו , ניגש ראובן לשקם את המשק . ובינתיים , עד שיושלם שלב השיקום הראשון , חזר לאודסה כדי לחסל את עסקיו שם ולהביא לארץ ישראל את משפחתו ואת כל מי שיהיה מוכן להצטרף אליו משארי בשרו וממיודעיו . את הנחלה בוואדי אל חנין - ואת הבן משה - הפקיד בידיו של מיכל לייב כץ , שלא היה חקלאי אבל היה חרוץ ונאמן ושלט בערבית ובמנהגי הארץ . בשל מספר הנפשות שעלו עמו לארץ ישראל ובשל הכבודה הרבה לא הפליגו ראובן ובני משפחתו באניית נוסעים רגילה . הוא שכר ספינת מפרש למשפחה בלבד והעמיס עליה מצרכי מזון רבים וציוד חקלאי , שעד מהרה התברר כי לא כולו התאים לתנאי הארץ , לאדמתה ולגידוליה . ב 8831 עלתה המשפחה בחוף יפו ופנתה תחילה לראשוךלציון , משום שהבית בוואדי אל חנין עדיין לא היה מוכן למגורים . ראובן ובנו משה עשו את ימי החול בחאן הישן ששופץ . פרדסו של רסלר שוקם , לאחר שניטע פרדס חדש שהושקה ממימיהן של שתי בארות שגם אותן שיקם ראובן לרר במרכז השטח . כעבור זמן קצר עקרה המשפחה כולה לאחוזה , שראובן נתן לה את השם " נחלת ראובן " . בביקורו הבא של לבונטין בוואדי אל חנין , בקיץ תרמ " ד ( , ( 1884 הוא לא האמין למראה עיניו : במקום המשק הנטוש ראה גן ( פרדס , בלשון הימים ההם ) פורח , יפה ונעים ונושא פרי , ובית מגורים התנוסס לו בראש גבעה מרוחקת מן הביצה : ביתה של משפחת לרר . כעבור שש שנים כתב חיים חיסין על נחלת ראובן : " ... בבקעה לרגלי ראיתי פתאום את החווה הציורית ואדי אל חנין ... הנה אני נכנס לחצר קטנה מוקפת גנים ובה בנויים בריכה , בית בעל האחוזה ומחסנים המשמשים מגורים זמניים למתיישבים המעטים במקום זה ... בידי אנשי נחלת ראובן לא היה זהב הברון , אך תחת זאת היה אוצר רב ערך גלום בידיעתם שאין להם על מי לסמוך , שאין הם יכולים להרשות לעצמם להתבטל , שיש לחיות בצנע ככל האפשר ... ולהספיק בעבודה את המקסימום . "
|
עיריית נס ציונה
|