|
|
עמוד:40
ימי הלחימה הראשונים ולפתח התקפה לכיוון המעברים שבסיני , הגידי והמתלה . תוכנית המלחמה המצרית שכונתה “ צריחי המסגדים הגבוהים ” כללה שני שלבים : הראשון , חציית התעלה והתבססות ברצועה צרה בחלקה המזרחי , והשני , התקדמות אל מעברי ההרים בסיני . החלק הראשון נועד לאפשר למצרים להתבסס בגדה המזרחית באזור שבו לחיל האוויר הישראלי יכולת מוגבלת לפגוע בהם , כי “ מטריית הטילים ” בגדה המערבית כיסתה אותו בצפיפות . לעומת זאת ההתקדמות אל לב סיני הייתה חושפת את הצבא המצרי לחיל האוויר הישראלי . זו הייתה הסיבה שבעטיה ספג חיל האוויר בששת ימי המלחמה הראשונים אבידות כבדות . עשרה ממטוסיו הופלו באש טילים וששה נוספים נפגעו מבלי שהצליח למלא את משימתו ולהשמיד את הגשרים שבנו המצרים על התעלה . מתוך 240 גיחות צלחו לכל היותר 24 פגיעות בגשרים , וכנראה הרבה פחות מכך . חלק גדול מהפגיעות , תוקנו עוד באותו לילה . בששת ימי הלחימה הראשונים הושגה מטרת החלק הראשון של התוכנית כמעט במלואה , ובאבידות נמוכות בהרבה מהמתוכנן . הצבא המצרי התבסס על הגדה המזרחית , בעמדות שהגדיר הרמטכ ”ל המצרי סעד אל דין אלשאזלי כ ” השגת דריסת רגל בסיני , אחיזה שלא הייתה בלתי ניתנת לערעור . שום מערך אינו מחוסן מפני התקפה עקשנית ובלתי מתפשרת די הצורך כפי שצליחתנו זה עתה הוכיחה . אולם מערכנו היה כה מוגן שכדי לעקור אותו נדרש מישראל מחיר דמים אשר כמעט לא היה כל ספק שתירתע מלשלמו ” . מצב זה היה ידוע היטב גם למנהיגי ישראל , ולכן בעקבות בקשת הרמטכ ” ל דוד אלעזר הסכימה ראש הממשלה גולדה לפנות למועצת הביטחון בבקשה להפסקת אש , כפי שהציעו האמריקאים . לו הצעה זו הייתה מתקבלת , המלחמה הייתה נחתמת בניצחון מצרי כולל . אלא שהמצרים סירבו להפסקת אש בקווים הללו וביקשו לנצל את הצלחתם כדי להמשיך לשלב הבא בתוכניתם ולהתקדם לכיוון מעברי ההרים בסיני , לא ברור מדוע . שאזלי מתאר בספרו כיצד ביקש שר המלחמה המצרי אחמד איסמעיל לפגוש אותו : “ בפיו הייתה השאלה שחששתי ממנה יותר מכל - האם איננו יכולים לנצל את הצלחתנו כדי לפתח מתקפה לעבר המעברים ? הייתה זו שגיאתו הראשונה של המטה הכללי , שממנה נבעו שאר השגיאות ” . לא ברור אם ההחלטה נבעה משיכרון כוח , מרצון לנצל הצלחה או מכוונה לעזור לאחים הסורים , שספגו התקפת נגד מצה ” ל ברמת הגולן שהלכה וקרבה לבירתם ( כפי שטען איסמעיל בפני שאזלי למחרת ) . במחקר מקיף שפרסם לאחרונה אל ” מ פסח מלובאני , בספר על תולדותיו של צבא סוריה הוא מנסה לפתור את התעלומה . מלובני , חושף כיצד הצד הרמטכ " ל דדו , שהתלבט עד אותו רגע אם להסכים להפסקת האש או לדחות את הרעיון , שמח והסביר כי הידיעה מצביעה על עיתוי ההתקפה המצרית ובעצם מסכמת את הדיון . סגנו , " מר שריון " האלוף ישראל טל , שהיה הפסימי מבין הדוברים , הסביר כי " לא ייתכן שלא יתפוצצו מאות טנקים מצריים ויבערו בשדה הקרב . זו תהיה מכה שלא הייתה כדוגמתה החזית המצרית במלחמת יום הכיפורים . ההיסטוריה חזרה על עצמה , באותה גזרה ועם אותם צדדים
|
|