|
|
עמוד:31
במכתב נאמר כי השליח ששוגר למושל האוררטי חזר ודיווח כי בירר עם המושל את שנצטווה , כפי שהורה המלך . לכך הוסיף כי מתצפיות שערך , כוחותיו של המושל ערוכים סביבו בחרדה ( , ( Harda עיר אוררטית , מול אמידי . למעשה שלח ליפ - חור - בל שלושה מכתבים בהקשר לעליית המתח בחרדה והעביר גם דיווחים של סוכנים שהצליחו לשים ידם על תקשורת בין מלך אוררטו לבין מושל חרדה . במכתב השני דיווח כי כוחות הצבא בחרדה מצויים במערך קרבי וכי מלך אוררטו הורה להם להפסיק עבודות שעליהן ציווה קודם לכן ודרש להאכיל את סוסיהם עד שיגיע שליח ממנו . הפסקת העבודות היוותה אזהרה ברורה – יש מתקפה מתקרבת על אשור . מתורגמנים סייעו לדלות מידע מעריקים מאז ומתמיד היוו עריקים מקור למידע רב ערך . כאלה היו גם העריקים ממדינות אויב שמצאו מקלט באשור , וזכו לתשומת לב רבה מצד האשורים . זה ניכר במכתב מאשור - אושלים ( , ( Assur - ussalim קצין אשורי שהיה מוצב בבבל , שנשלח למלך אשרחדון ( Essarhaddon ) ( 669 - 680 לפנה " ס ) . " לגבי חילות המצב המוצבים במצודות באוררטו כתב לי המלך כי עליי להעביר להם הוראה לשים לב לעריקים שסביבם , וברגע שימלט אליהם עריק - יש להפקידו מיד באחריות שליח המלך ולשלחו לנסיך הכתר . אם יש בפיו דיווח יש לומר לו שעליו למסרו לנסיך הכתר . סופר דובר שפתו יהיה נוכח וירשום מפיו את המידע , ואחר כך יחתום אותו בחותם . קצין המטה של נסיך הכתר ישגר המכתב במהירות אל המלך " . כמשתמע , נוצרו לעתים קשיי שפה בעת תחקור עריקים , כמו גם שבויים , בעיקר כשאלה לא היו שמיים ושפתם הייתה שונה מזו של האשורים . לצורך זה נשענו האשורים על מומחים . לעתים קרובות הגיעו עריקים למדינות חיץ , חלקן מדינות וסליות של אשור , בדרכם אליה . שליטי אותן מדינות היו אמורים להסגירם לידי שליחים אשוריים , אולם לא תמיד עשו כן . למותר לציין כי דרכם של העריקים הייתה דו - סטרית , וכשם שהיו שנמלטו לאשור - אחרים עשו דרכם בכיוון ההפוך . בארכיונים האשוריים נותרו דיווחים על שתי עריקות רחבות היקף , אחת מהן כללה יותר מ - 400 איש . לא רק עצם אובדן האנשים היה חשוב , אלא גם העובדה שיריביה של אשור יכלו לקבל מהם מידע חשוב עליה , ולכן סיפקו להם מקלט . שני הצדדים הפעילו לחץ על מדינות החיץ כדי שאלה ימסרו להם את עריקי הצד השני ויסגירו חזרה את עריקיהם שלהם . היה זה אפוא מבחן נאמנות של אותן מדינות לצד זה או אחר . מדינת חיץ כזו הייתה סובריה ( - ( Subria מדינת חיץ הררית בין אשור 3 לאוררטו , מצפון מערב לאשור . באחד המקרים הוחזקו מספר עריקים בעיר פנזו ( Penzo ) שבסובריה . לאחר משא ומתן יצאה משלחת אשורית ובה שני קצינים ושני סריסים ( הפקידות האשורית הבכירה הייתה מורכבת בעיקר מסריסים ) . ללוות את הבורחים חזרה לסוריה . אלה נמסרו לידי האשורים והעסקה נחתמה בארוחה שבה נטל חלק אחיו של מלך סובריה . לאחר הסעודה יצאה המשלחת לעבר סוריה , אך חבריה מצאו עצמם במארב של הסוברים . בתום הקרב נפלו בשבי ששה חיילים ושני הסריסים . שה - אשור - דובה ( , ( Csa - Assur - dubbo המושל האשורי של תושאן ( Tushan ) שהיה אחראי לעסקה , שלח מיד מכתב למלך סובריה ודרש את שחרורם לאלתר של החיילים . אף שהמלך סירב לקבל אחריות למארב הוא הבטיח שהעניין ייבדק ואם ימצאו האשורים בארצו - הם יוחזרו . שה - אשור פתח במרדף ומצא שהחיילים השבויים הועברו לאחד ממבצרי סובריה . הוא דיווח על כך למלכו , שציווה לנקוט תגובה קשה - לחטוף מספר דומה של סוברים , בבחינת " עין תחת עין " . למרבה הצער לא נמצא תיעוד נוסף אודות הפרשה . במקרה אחר ניסו האשורים ללכוד עריק אשורי שהסתתר בסובריה ואלה תולדות אשור אשור היא ממלכה שמית שהתקיימה בין סוף המאה ה - 21 לפנה " ס ועד סוף המאה השביעית לפנה " ס . תחילתה באזור החידקל העליון , עיראק של 2 ימינו , הידוע כמסופוטמיה - האזור המשתרע בין נהרות הפרת והחידקל , חלקו המזרחי של הסהר הפורה . עיר הבירה השתנתה במהלך התקופות ובמיוחד ידועות הבירות אשור ונינווה . לאורך השנים ידעו כוחה וחשיבותה של אשור עליות ומורדות . מהאלף השביעי לפני הספירה , עת החלה ההיסטוריה היישובית במסופוטמיה , היו מספר ממלכות ששלטו באזור שאשור הייתה כפופה להן . עלייתה לגדולה התרחשה בימי הפלישה האמורית למסופוטמיה , כשאחד מראשי השבטים הללו , שמשי אדד הראשון ( 1791 - 1813 לפנה " ס - התאריכים הנקובים בהקשר לשליטים מייצגים את שנות שלטונם ) שם עצמו למלך אשור . במשך שלטונו ובעקבות כיבושיו הפכה אשור למעצמה החשובה ביותר של העולם הידוע אז . כיבושיה כללו את כל השטח שבין עילם לים התיכון . בימי יורשו נפלה הממלכה לידי חמורבי , מלך בבל , ב - 1776 לפנה " ס . מאז התכווץ כוחה וב - 1472 לפנה " ס אף הפכה למדינה ואסלית של ממלכת מיתני - ממלכה חורית בצפון מערב מסופוטמיה , בין חת לאשור . רק כשנשבר כוחם של המיתנים מחמת התקפות של החיתים עליהם , סמוך ל - 1365 לפנה " ס , התחדש מעמדה של הממלכה האשורית . בתוך כמאה שנים הגיעה זו לשיא חדש של התפשטות , שבעקבותיו שוב חלה ירידה זמנית עד לעלייתה מחדש לפסגה , בעיקר בשנות מלכותו הארוכות של תגלת פלאסר I ( 1078 - 1116 לפנה " ס ) . לאחר מותו חלה ירידה איטית אך מתמדת , ורק לאחר כ - 200 שנות מאבקי הישרדות חזרה אשור למעמדה הרם . עם המלכים שהרחיבו את הממלכה נמנה שלמנאסר III ( 824 - 858 לפנה " ס ) , שנודע בתולדותינו עקב קרב קרקר ( 853 לפנה " ס ) נגד הברית שכללה גם את מרכבות אחאב , מלך ישראל . 3 הירידה הבאה בכוחה של אשור , התרחשה , בין היתר , בשל התפשטות ממלכת אוררטו ( אררט ) שבצפון - מדינה בסביבות ימת ואן שבטורקיה . ב - 745 לפנה " ס עלה על כס המלוכה תגלת פלאסר III והחלה ( שוב ) תקופה חדשה . בין היתר נלחם בהצלחה נגד אוררטו , ובהמשך יצא לכיבוש מחדש של סוריה והגיע גם לממלכת ישראל וקרע ממנה מספר מחוזות . הוא הנהיג חידוש גדול כשבמקום להשמיד מורדים מועדים בהמוניהם , הוציא להורג רק מעטים ממנהיגי המרד . מנגד הוא הגלה רבים מתושבי המחוז למקום שאף הוא הושקט על ידי הגליית אוכלוסייתו . מאז נתקבלה שיטה זו באשור כאמצעי היעיל ביותר לדיכוי התנגדות של עמים משועבדים . בנו הצעיר סרגון II ( 705 - 721 לפנה " ס ) , מגדולי מלכי אשור , כבש את שומרון ולאחר עוד מספר מסעות מלחמה פלש ב - 714 למזרח טורקיה והחריב מספר ערים באוררטו . הוא גם הקים עיר מלכות חדשה , לה קרא " מבצר סרגון " ( דור שרוכאן ) . בנו , סנחריב ( 681 - 705 לפנה " ס ) , הסתבך רוב שנות מלכותו במלחמות עם בבל ועילם . כן יצא לדכא התקוממות שבה היה מעורב חזקיהו , מלך יהודה . מלכה הגדול האחרון של אשור היה אשורבניפל ( 633 - 668 לפנה " ס ) , שאף הצליח לכבוש את מצרים . לאחר מותו חלה ירידה תלולה נוכח מלחמה ממושכת בין אשור לבין ברית בבלית - מדית . הבירה חרן נכבשה ( 614 לפנה " ס ) וב - 612 לפנה " ס חרבה נינווה . אשור חדלה להיות מדינה עצמאית .
|
|