|
|
עמוד:13
מחקר ה - TIMSS עולה כי ממוצע ההישגים בנושאי סביבה וקיימות של התלמידים הישראלים אינו גבוה ; ממוצע זה לא השתנה כמעט מבחינה מהותית בפרק הזמן הנבדק , תקופה אשר במהלכה הוקצו לא מעט משאבים לנושא הסביבה ונעשתה בו פעילות רבה . ממוצע ההישגים הנמוך למדי עשוי לנבוע מכמה גורמים : מעמדם ה " לא עצמאי " של לימודי סביבה בתכנית הלימודים , חוסר התיאום הרעיוני בין הגופים הפועלים בנושא והפיגור ביישום החלטות המפורטות בחוזרי מנכ " ל . כמו כן ייתכן שהאופי הרב - תחומי והבין - תחומי של החינוך הסביבתי מקשה את ההוראה והלמידה של נושא הסביבה . כותבי הפרק החמישי יהודית וינברגר ועמוס דריפוס עוסקים במורכבותן של הסוגיות הסביבתיות – סוגיות אשר כוללות היבטים מדעיים וחברתיים , טעונות מבחינה ערכית , קשות להגדרה ולעתים מעוררות מחלוקת . לשיטתם , החינוך הסביבתי אמור ללמד כיצד לחשוב בסוגיות סביבתיות ( ולא מה לחשוב בסוגיות אלו ) , לפתח סובלנות להעדר תשובות חד - משמעיות ולטפח יכולות להתמודד עם סוגיות שנויות במחלוקת . הפרק אף מציע שיטת מדידה לאמביוולנטיות של לומדים בסוגיות סביבתיות ובוחן את דפוסי התגובה שלהם לסוגיות סביבתיות השנויות במחלוקת . בפרק השישי , החותם את השער הראשון , איריס אלקחר עוסקת בחינוך הסביבתי בחברה מרובת תרבויות . היא מציינת כי המפגש בין תרבויות בהקשר הסביבתי הוא בהכרח מפגש בין נורמות וערכים השונים אלה מאלה , כמו גם בין תפיסות , אמונות ועמדות סביבתיות השונות אלו מאלו ולעתים אף מנוגדות . לטענתה , בבסיס החינוך במציאות מרובת תרבויות ובבסיס החינוך הסביבתי במציאות זו שלוש הנחות יסוד : הזכות האוניברסלית לצדק סביבתי ; היות המציאות הגלובלית מרובת תרבויות ; והתלות של תפיסות סביבתיות בהקשר התרבותי . אלקחר מציעה לבחון את המטרות ואת דרכי הפעולה של תכניות חינוכיות סביבתיות המתקיימות בארץ ובעולם על בסיס הנחות היסוד האלו .
|
|