|
|
עמוד:13
נסים אלוני הנסיכה האמריקאית , שהוצג בתיאטרון העונות , ב-1963 בשיאו של תור הזהב ביחסי ישראל–אפריקה , כמו קיפלה בתוכה את הסיפור כולו , על שלל תשוקותיו וסתירותיו : פלשתינה , הסביר אלוני , היא בסך הכול "ארץ קטנה באפריקה המשתחררת . קנאים מאוד . הרבה פולקלור" ( אלוני . ( 27 , 2002 רובו של הספר מתמקד כאמור בשנות ההרפתקה האפריקנית של ישראל , כלומר מתחילת שנות החמישים של המאה העשרים ( שבהן נבעו ביבשת הבקיעים הראשונים שהובילו לדה-קולוניזציה ) ועד אמצע שנות השבעים ( וניתוק היחסים הדיפלומטיים בין ישראל למרבית מדינות אפריקה . ( אבל בטרם נפנה לתקופה הזאת עלינו להתחקות , ולו בקצרה , אחר כמה הרפתקאות אפריקניות שקדמו לה , אשר בלעדיהן קשה להבין אל נכון את מרכזיותה של "אפריקה" בתרבות העברית . הפרק הראשון יעסוק אפוא בשלוש אפיזודות : מקומה של אפריקה בכתיבתו של תיאודור הרצל במפנה המאות ; סיפורה של המשלחת הציונית שנשלחה ב-1904 למזרח אפריקה כדי לסקור את השטח שהוצע לקונגרס הציוני ( ובעיקר סיפורו של נחום וילבוש , היהודי היחיד במשלחת (; ומסעו של נחום גוטמן לאפריקה , ב-1934 כפי שהונצח בספרו בארץ לובנגולו מלך זולו . ( 1939 ) בכל אחת משלוש האפיזודות הללו אבקש לבחון שלושה עניינים מרכזיים . הראשון הוא סוגיית צבעו של הגוף היהודי והאופן שבו המפגש עם "היבשת השחורה" עשוי כביכול לקבע את הלובן החמקמק , הבלתי יציב , המאיים לשבש את תהליך ה"התמערבות" של הגוף הציוני הדרוש לתחייה הלאומית . השני הוא שאלת הזיקה בין ארץ ישראל לבין המרחב האפריקני כפי שהיא משתקפת באתוס החלוציות ועבודת הכפיים , והאופן שבו זיקה זו מאירה היבטים קולוניאליים במחשבה הציונית . העניין השלישי הוא מעין שילוב בין השניים הקודמים : טיבה של ההרפתקה האפריקנית - המנוסחת בצורתה הצלולה והמפורשת ביותר בהזיותיו של סומכי , העורג למצוא את עצמו "בודד ואמיץ בין המון ילידים צמאי-דם" - ויכולתו ( או חוסר יכולתו ) של הנוסע הציוני להפנים את ההרפתקה הזאת ולהתענג עליה , כלומר לעשות חיקוי קולוניאלי כהלכתו . המירכאות הנלוות לתיאור של גולדה מאיר '" ה ) הרפתקה' האפריקאית שלנו ( " נועדו לכאורה לסייג את השימוש בשיח ספרותי-ילדותי כדי לתאר את מפעל הסיוע הנאור והמתקדם ; ואולם מה שמצטייר לעתים קרובות כיחס זהיר או אמביוולנטי כלפי ההרפתקה האפריקנית והרזוננס הקולוניאלי שלה חיפה לאמתו של דבר על חרדה שמקורה ברלוונטיות העמוקה של ההרפתקה הזאת לתרבות הישראלית . בגילומה המזוקק ביותר מדובר בדמיון אפשרי בין האידיאולוגיה והפרקטיקה של
|
|