|
|
עמוד:12
- ההדתה ( - ( religionization בהקשרן העולמי הרחב . בהקשר היהודי -ישראלי קיבלה מגמה מחקרית זו את ביטויה למשל בהתבוננות חדשה על משמעותן של הקטגוריה המסורתית ושל הזהות המסורתית ( בוזגלו ; 2009 ידגר . ( 2010 קובץ מחקרים ביקורתי על דתיות וחילוניות בישראל ששמו מערבולת הזהויות ממחיש עד כמה הזהויות והקטגוריות הדתיות והחילוניות בתרבות הישראלית הן נזילות ומשורגות זו בזו ( יונה וגודמן , 2004 בעיקר במאמרם של גודמן ופישר ) . מהספר עולה כי גם בהקשר הישראלי - יהודי של ראשית המאה העשרים ואחת , תהליכי החילון , כמו תהליכי ההדתה , אינם בעלי אופי בינרי או אבולוציוני , אלא הם תהליכים מורכבים ומסועפים שהזהויות שהם מנסים לייצר אינן נענות בהכרח לקטגוריות המקובלות . מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי גם ההכלאה של הקטגוריות ( " היברידציה " במונחיו של ברונו לאטור ) ממשיכה לשמר פעמים רבות את הדיכוטומיות שכן היא מחדדת ומחזקת את הזהויות הקיימות ( שגיב פדר . ( Sagi 2006 ; 2007 ההקשר הישראלי אינו יוצא דופן ; הוא רק דוגמה אחת לכיווני המחקר שהתפתחו בעקבות ההכרה באופיים המורכב של מושגי הדתיות והחילוניות . ערעורה של תזת החילון הקלאסית וההכרה במאפיינים ההיברידיים של הקטגוריות הובילו חוקרים העוסקים בדתות לפרשנות והמשגה מחודשות ומגוונות של המצב הדתי - חילוני . חילוקי הדעות בין החוקרים בנושאים אלו אינם מסתכמים בוויכוח מדעי -תיאורי על עובדות או על פרשנותן , או בשאלות של דיוק עובדתי בלבד - האם הדת נעלמה והחילון ניצח או שמא הדת ניצחה והחילון כשל ; מדובר על פי רוב בחילוקי דעות בעלי מטען רגשי ברור ומחויבות אידיאולוגית , אשר משקפים גישות נורמטיביות שונות לשאלות פוליטיות בוערות . על מנת לעמוד על מאפייניהן של הפרשנויות השונות , ולפרוס מפת דרכים תיאורטית שתנהיר את מצב המחקר ואת מהלכיו המחשבתיים והמתודולוגיים בנושא טעון זה של חילון וחילוניות , אבקש בשלב ראשון למיין את הפרשנויות הללו על פי שתי פרדיגמות : הפרדיגמה הפרשנית - תרבותית והפרדיגמה המושגית או הפוסט - סטרוקטורלית . שתי הפרדיגמות הללו אינן מוציאות זו את זו והן משמשות כאן כלי אנליטי בלבד . א . הפרדיגמה הפרשנית תרבותית : פרדיגמה זו בוחנת מחדש מרכיבים היסטוריים וסוציולוגיים הקשורים לדתיות ולחילוניות במאות האחרונות . היא מקבלת או דוחה . 2 את המונח " הדתה " הכניס לשימוש בהקשר זה יהודה שנהב - הוא תיאר את האופן שבו הלאומיות הציונית סימנה את האתניות של היהודים - הערבים כ " אחרים " מתוך " סימון וגיבוש של האחרות באמצעות הדת " ( שנהב . ( 76 , 2004 השימוש שייעשה כאן במונח מתרחק מעט מהמשמעות האידיאולוגית המקורית של שנהב ואינו מכוון לתהליך שמוחל על ה " אחר " , אלא לתיאור מגוון רחב של תופעות שבהן מתגבר המרכיב הדתי בחיים הפרטיים והציבוריים .
|
|