|
עמוד:9
וקידוש הגישה של ניטרליות כלפי תופעות חברתיות ; והוא הדין בהיסטוריה : אין אמת אובייקטיבית , הכול שווה – ערך , ואין להשתעבד להשקפת עולם או לאמונה כלשהי . בתום יובל שנים לתקומת מדינת ישראל החלה להתפשט גם בארץ אסכולה המנבאה את קץ הציונות . הפוסט – ציונות אינה אלא העתק חיוור ומוזר של הפוסט–מודרניזם , שהגיע אלינו מאירופה , ובא לסתור לא רק כל אידאולוגיה מצויה , אלא גם את הציונות - החל מהקמת מדינת ישראל ועד לימינו ; והביקורת עליה אינה מתמקדת רק בעוול הנגרם לפלשתינים , אלא יש בה גם שלילת קיבוץ הגלויות בארץ תוך צידוק קיומה של " בבל החדשה " - היהדות האמריקאית הנאורה והעשירה . צדה השני של הפוסט – ציונות הוא השתעבדות עיוורת לנאו – קפיטליזם , תוך שלילת השאיפה לצדק סוציאלי . העידן הציוני לא תם , אבל בימינו נתונה הציונות במשבר קיומי עמוק , חסר מוצא , בין שני קטבים : המשיחיות הלאומנית והדתית מצד אחד , והפערים החברתיים , המאיימים לפורר ולמוטט את החברה הישראלית , ילידת החזון הציוני , מהצד השני . במחצית הראשונה של המאה ה – 20 התפרסמו תיאורים רבים על חייהם של " גיבורים " חיוביים והרואיים , וסיפורים בעלי מגמה דידקטית המהללים את ההלכה ואת המעשה הציוניים . בעשורים האחרונים הכתיבה הביוגרפית ביקורתית יותר . שנהבי היה יוצא דופן בדורו . הוא לא השתעבד למנהיגי הדור , אלא חי בתוך קולקטיב מגשים ושמר מכל משמר על האינדיווידואליות שלו , כשהוא מאמין בערכים מוסריים , מתרחק מהשתעבדות לאידאולוגיה ושונא את העיסוק בפוליטיקה . לכן בדורנו רב – המבוכות , אפשר ללמוד משהו משנהבי , שהיה מופת לחיים צנועים , ערכיים , ישרי – דרך ועתירי – מעש , כשהוא נמנע מלהתקשט ב " איזם" כלשהו . ניתן להניח שהאמין באוטופיה שתוגשם אי – פעם בחברה האנושית , ואין ספק שרצה לבנות חברה קיבוצית על יסודות של רֵעות , שוויון ערך האדם , צדק חברתי ושותפות מלאה בנכסים . היום ניתן לומר שאוטופיה זו נכשלה , ולאחר עמל מפרך של חיים ארוכים ופוריים , לא הגיע שנהבי למימוש תקוותיו , וזאת חרף העובדה שבכוח דמיונו ועקשנותו המשיך כל חייו להאמין שדרכו תוביל להגשמת חלומותיו .
|
|